אני אשתו.
ולו רק בשביל הסיכוי הקלוש שתחזרי לכאן, אני רוצה להסביר, כי זה משהו מאד מדובר אצלינו: התפיסה שרוב הסיכויים שתתרחש בגידה איננה מעוותת, יקירתי - היא סטטיסטית. רוב האנשים בוגדים. אני אומרת את זה בצער רב, אך גם בעיניים פקוחות.
אם הבנת מזה שבעלי מראש סולח לעצמו, הבנת לא נכון. מאד לא נכון. אין קשר בין תפוצת תופעה לבין הצדקתה המוסרית. זה איננו תירוץ, ושנינו יודעים שבגידה עלולה לסיים את מה שיש ביננו, ולכל הפחות מאד לפגוע - בשנינו, במשפחתנו, במה שבנינו יחד.
כתבת: "בעיני בגידה, ולו חד פעמית, היא דבר בלתי נסלח." זו דעתך ותחושתך. אני לא יכולה לומר דבר כזה. בגידה היא דבר כואב והורס, אבל אם חו"ח אעמוד במצב כזה, אין לי מושג אם אוכל (או ארצה) לסלוח. למדתי שאף פעם אי אפשר לדעת מה יהיה ואיך נרגיש. את ידעת איך תרגישי בלידה? גם אני לא.
אני מאחלת לשתינו, ולכולם בעצם, לא לעמוד במצב הזה - מאף צד של המתרס. יום טוב.
|
תוכן התגובה:
|