הרגשתי נורא, בקושי הצלחתי לטפל בילדים, מה שהרים אותי זה טיפול, שבהתחלה הוצב כתנאי שלי ואחרי פגישה אחת עם המטפלת הוא הבין כמה הוא צריך את זה, היא עזרה לו להבין למה ובכלל, הפכה אותו לאדם אחר כמעט (הכוונה לא רק במה שנוגע לזוגיות שלנו אלא הכל מסביבו, עבודה, הורים, חברים, לחץ חברתי - כן, גם בגילם) ועזרה לי להסתכל על דברים מזווית קצת אחרת, במבט לאחור "שיקמה" לי את הבטחון שחטף סטירה רצינית, ועזרה לנו לעבור את זה בצורה קלה יותר, אישה מדהימה שהצילה אותנו. גדלנו מהמשבר הזה, לפני כמה ימים מצאתי את עצמי מהרהרת (סוטה מצידי, אני יודעת) לחשוב שאולי מזל שזה קרה, כי זה בעצם היה קרש קפיצה לזוגיות שלנו. מאוד מבינה את הרגשתך, שולחת לך חיבוק מלא כוח, מבטיחה לך!!!!! שזה יעבור, אולי לא לגמרי כשתזכרי בזה, אבל אם טוב לכם ביחד (ואם לא אז עם עזרה מבחוץ) וחוץ מזה הוא באמת מושלם כמו שכתבת אז אני הייתי ממליצה לך לא להרים ידיים, להתחזק ולהמשיך.
|
תוכן התגובה:
|