|
13/4/2005 10:38
|
אימוש
|
מאת:
|
|
לדבורי..מה שההודעות שלך עושות לי...חבל"ז
|
כותרת:
|
אני לא רוצה שתרגישי אשמה מדי, אבל אחרי (ובעקבות) ההודעה הקודמת שלך שבה תארת את מצבך הקשה, אני נקלעתי לדכאון ממש. באותה תקופה התפרסמו כמה הודעות כואבות על גירושים, בגידות, אלימות וכולן גרמו לי למועקה (כנראה שיש לי נטיה לפתח בחודש שמיני דכאון לפני לידה או משהו כזה. אני כמעט בטוחה בזה) בכל אופן, כשסיימתי לקרוא את ההודעה בכיתי, לא כמה דמעות אלא ממש ישבתי ומיררתי בבכי. כי את כתבת באופן כה קולח וממשי ואני שבקושי הסתדרתי עם תינוק אחד (מזעיקה את הבעל כל הזמן מהעבודה שיעזור לי) עומדת לפני לידה שניה, והילד הבכור גוזל המון כוחות..איך אסתדר? ובעלי עכשיו עובד מחוץ לעיר וממש לא יוכל להגיע לעזור לי באמצע היום...ובנוסף לכל הצרות - ביום שפרסמת את ההודעה, הוא קיבל צו מילואים שאמור היה להתחיל בערך שבועיים אחרי תאריך הלידה (אז לא ידעתי שהוא יהיה פטור ממנו). בקיצור, התחילו לי פחדים נוראיים. בעלי לא ממש הבין אותי, ופטר אותי ב"יהיה בסדר, יש נשים שמסתדרות עם עשרה, אני סומך עלייך", אמא שלי פטרה אותי ב "תגידי אין לך ממה לפחד? בכל היריון את מוצאת לך סיבות להכנס לדכאון, אולי תפסיקי להכנס לפורום הזה?" (בהיריון הקודם, בשלבי הסיום בעקבות בדיקות מסוימות החלטתי שהילד שלי יצא לא בריא וגם שקעתי בדכאון נוראי) וכמובן היא הבטיחה שתעזור..הכונה שלה בלעזור זה לבוא איזה פעם בשבוע, שבועיים לשטוף את הרצפה. הרגשתי שאני הולכת אל תוך עתיד שחור ואף אחד לא יהיה לעזור לי כשאני אתקע בצהריים עם שני זאטוטים ואתפרק לגמרי בדיוק כפי שאת התפרקת. הכי כאב לי על הילד שלי הגדול שהוא נסיך יחיד, בבת עיני, אהוב ליבי - האם יתכן שגם אני אמעד בטיפול בו בגלל הקושי הרב אחרי הלידה? אחר כך, כמו בהיריון הקודם, בשביל לצאת מהדכאון שקעתי את עצמי במסע מטורף של קניות לתינוק החדש, קרצפתי את החדר, הרתחתי חיתולים, קיפלתי בגדים , ניקיתי צעצועים וזה עזר, לאט לאט הציפיה וההתרגשות מבואו של התינוק החדש בכל זאת השתלטו על הדכאון והחדרות ומיגרו אותו! ועכשיו כשאני כבר אחרי התל"מ מחכה ללידה אוטוטו, את כותבת שיצאת מזה ואת מתחילה להסתדר, ופתאום הכל נהיה אופטימי יותר וגם אם יהיה קשה (אני מקוה שלא) בסוף זה יעבור. איך כתבת? (זה משפט שלא אשכח) אני מחכה לאביב שבו תחזור גם שמחת החיים שלי. הנה האביב שלך הגיע. מקוה שהוא יגיע לכל בית שבו יש אשה שסבלה כמוך. מקוה שמהיום רק תתחזקי ותדעי אושר עם בנותייך החמודות. זהו. עכשיו כשאני יודעת שהעולם לא כזה שחור - אני מוכנה ללידה (רק למה הצירים לא מגיעים?) :-)
|
תוכן התגובה:
|
תגובות נוספות
|