איתי הם עוד בסדר, מגיעים הביתה אוכלים, רואים טלויזיה, מחשב, חברים כך שבעצם יש לי את המרחב המחייה שלי, אולם עם האבא? אפילו שגם ברגע מסויים הוא בלתי נראה הם הראשונים אליו, כך למשל אם אבא מתקשר *אליי* הם הראשונים לטלפון, אבא מגיע בשעה המסויימת הם מקבלים את פניו בלובי הבניין, כל השכנים צריכים לדעת שאבא הגיע, ואכן אני נותרת לא פעם חסרת אונים, השיחות עם בעלי הן ממש בחטף כי בעצם אני הולכת לישון מאוד מוקדם כך שאין לי זמן לשוחח עם בעלי בערב,,, הקטנצי'ק לעיתים מעסיק את עצמו ולעיתים לא, אבל זה טבעי, הוא צורך המון תשומת לב על חשבון הזוגיות שלנו. דבר מיוחד ששמתי לב אליו זה שאם את בסלון - כולם איתך בסלון, אם את במטבח כולם איתך שם, אם את סתם משוחחת עם שכנה שיחת חולין פתאום כולם צריכים לשאול אותך שאלה ונזכרים לומר לך מה היה בגן וכו', בעצם כשיש ילדים אני חושבת שזמן האיכות עם בן הזוג מצטמצם, ובכלל גם הזמן לפנאי ולסתם בילוי עם החברות מצטמצם.אי אפשר "לברוח" מהילדים, תמיד הם יתפסו אותך,,,(-:
|
תוכן התגובה:
|