|
18/6/2005 14:54
|
רונה
|
מאת:
|
|
ממקצוענית:-((
|
כותרת:
|
אין ספק שקשה להם. אוי לנו אם לא -אנחנו ההורים שלהם העוגן הבטחון האהבה החום אנחנו הכל עבורם. תשמעי אלעד בגיל שהוא עדיין לא מבין מי מה ואיפה (ירדן בין שנתיים ורבע מבין שכשאבא בגרמניה זה אומר שאבא לא ישן בבית כמה ימים).אני חושבת שמה שאת מקרינה מאוד משפיע. לי נשמע שלך היה קשה והיה לך חשש מתגובתו כשיתעורר בבוקר ואז קרה הדבר הטבעי ביותר .. הוא בכה. ונגיד שהיית מסיחה את דעתו לפני הבכי. בסוף האסימון ייפול בכל מיקרה. לדעתי הבכי הוא טוב - הוא פורקן, דרך התבטאות והבעת מחאה ועצב. מה שחשוב זה שאת תהי חזקה עבורו. תחבקי תלטפי תסבירי ותמשיכי הלאה. לדוגמא אם אתם נוהגים להתכרבל הרבה זמן במיטה - דלגי על זה כי עכשיו במיטה עצוב ומשעמם. קומו מה לפעילות הבאה והסיחי דעתו. ומה רע בעוגיה? מה רע בלעגל פינות ולפנק במתוקים כשעצוב לו?.העיקר שיחייך שישים בצד את העובדה שאבא לא פה ולא ישקע לתוך זה.עד לבכי הבא ואז שוב - להרגיע לשנשק להסביר ו - הלאה. זהו, בהצלחה. רונה
|
תוכן התגובה:
|
תגובות נוספות
|