שלום
אני בעצמי סבתא ל 3 נכדים מקסימים, עדיין עובדת ומפרנסת ומנהלת משק בית, ובן בוגר שחי בבית ,אני מוצאת את עצמי מעט מאד פנויה לעניני, למרות זאת חשוב לי להיות עם הנכדים ,
מאחר ואני עסוקה ,אני משתדלת פעם בשבוע לקחת את הנכד (שגר קרוב אלי )מהגן ולהיות איתו כמה שעות ביום, קיים קשר , בתי פונה אלי שהיא צריכה עזרה, אנחנו משתדלים לפנות זמן ולסתום פנצרים, כמו מחלה והאימא חייבת לצאת , אולם אין לי תחושה שאני חייבת לה , היא נותנת לי הרגשה שאני יכולה להגיד לא, נקודת המוצא היא שאנחנו לא על תקן בייבי-סיטר , הזמן שאנחנו מבלים עם הנכד הוא מיועד להעמקת הקשר , אם מסתדר ואפשר לעזור -אז בכייף, אחרי שגידלנו ארבעה ילדים, נשאר רק להנות מבילוי עם הנכדים נטו, במינון שמשאיר לנו זמן לעצמנו, ולעיסוקים שלנו.
הגישה צריכה להיות שלהורים יש חיים משלהם, למרות שהילדים תמיד מרגשים שההורים "חייבים" להם, שאין ציפיות אין גם אכזבות,
נשים תמיד נשאו יותר בנטל גידול הילדים,קשרי אם בת הם תמיד יותר מורכבים עם מטענים חורגים, לאימא הצעירה יש הזדמנות לראשונה לתת הערכה לאימא שלה, על -כל הטיפול שהעניקה לה בילדותה,מרבית האמהות הצעירות מצליחות לפתח ערוץ תקשורת בוגר עם האם ,קשר של הערכה וכבוד על פועלה , ומתוך כך נוצרת אחוות נשים ורצון לעזור הדדי.
בכל מקרה חשוב למצוא דרך להתקרב לאימא, להוריד מהאגו, ולומר אני זקוקה לעזרה, האם תוכלי לעזור לי ביום זה וזה?ולהעריך את עזרתה במילים- היא לא חייבת לכן כלום-זכרו זאת! זכותה להחליט האם מתאים לה להקדיש מזמנה או לא.
הרבה מאד סבים מגלים את עצמם בתפקיד סבא, נסו לעודד אותם להיות ביחד, והחמיאו להם עד כמה הם נהדרים-זה עובד יופי.בהצלחה מיכל
|
תוכן התגובה:
|
