|
20/9/2006 09:52
|
סוי
|
מאת:
|
|
לילך שלום,
|
כותרת:
|
ההתנהגות של ביתך לא מוזרה אלא טבעית. ו- 19 יום זה לא הרבה זמן. הרבה מאד ילדים מתתקשים להיפרד בבוקר גם אחרי הסתגלות ארוכה בהרבה. יש ילדים שההסתגלות שלהם לגן אורכת אפילו חודשים. ככה היה עם שתי הבנות שלי. אני מרגישה שהתגובות שקיבלת עד כה מחזקות את דעתך שמדובר במשהו לא נורמלי וזה לא כך. כמו שכתבו לך חשוב לקחת בחשבון עוד דברים: האם היא נרגעת אחרי שאת הולכת ותוך כמה זמן? לעיתים קרובות הילדים נרגעים ברגע שההורה יוצא מדלת הגן ורק אנחנו נשארים עם הדיכאון לכל היום. ומה קורה במשך היום, האם היא בוכה הרבה? אני מקווה שאת מקבלת מהצוות דיווח שאת יכולה להאמין לו. האם היא אוכלת טוב בגן? - גם זה יכול לתת אינדיקציה לאיך היא מרגישה שם. אם בחרת לה את המסגרת הכי טובה שיכולת (לא שזה כל כך פשוט לדעת), אין ברירה אלא להעזר בסבלנות ובסוף היא תסתגל. ועוד משהו - לי נורא קשה להשאיר ילדה בוכה בגן. אבל ראיתי במו עיני הורים שבאים, מוסרים את הילדים לידיים של הגננת ושלום. ועושה רושם שהפרידה בצורה כזו קלה להם בהרבה, אולי בגלל שהדברים ברורים וחד משמעיים. וכשלא ברור לילד האם הוא נשאר או לא, האם אמא נשארת או הולכת, זה יכול לסבך את העניינים.
אני רוצה לסכם בכך שאני מאד מאד מבינה אותך. לי עצמי היו בקרים לא מעטים שהגעתי לעבודה בוכיה. אבל זה עובר באמת. וגם - תמיד תמיד יקנן הספק אולי משהו לא בסדר בגן. בפרט עם כל הסיפורים ששומעים, ובפרט בגיל כזה שהילד לא יכול לספר. אז צריך להיות "עם היד על הדופק" מצד אחד, ולתת אמון מצד שני וזה ממש ממש לא פשוט.
|
תוכן התגובה:
|
תגובות נוספות
|