|
5/11/2006 14:07
|
לל
|
מאת:
|
|
עוד יום, עוד שבוע....
|
כותרת:
|
את כמעט בשבוע 28- ואז עלית עוד מדרגה בדרך לאושר... זוכרת את התחושה האינסופית של רצון להאיץ את הזמן, לעבור עוד יום אחד, עוד שבוע, עוד חודש... עוד 200 גרם, עוד קילו, עוד סורפקטנט... (הייתי מאושפזת רק יום אחד,צירים משבוע 27...). תמצאי ספרים קלילים וטובים- אם תצליחי להתרכז (אני לא כל כך הצלחתי...), אולי מלאכת יד אם מעניין אותך (כמו השחלות חרוזים יפים למחרוזת), אולי לכתוב משהו (אפילו "יומן" - העולל בטח ישמח לקרוא כשיהיה גדול...), אולי חומר לימודים מעניין (זה הציל אותי). נזכרת בתחושת השימחה כשהגענו לשבוע 28... המשיכי לשמור על בריאותכם (הפיזית והנפשית), תחשבי הרבה טוב, התחברי למי שבפנים, נסי לדבר לספר ולקלוט והזמן יעבור ...
בחודשי ההמתנה והגדילה ההדדיים שלנו, רץ בראשי כל הזמן השיר "גשם הקשב לנשים" של יעל לוי, אולי גם ידבר אלייך...
מחזקת אותך ואת שאר הנשים גיבורות העל שאיתך במערכה...
עד רדת הערב, גשם הקשב לנשים בחלון, עד רדת החושך. גשם, הקשב לנשים הצופות בוילון.
גם לנו אדמה שמחכה למשהו מלמעלה. גם בנו יש אימה וזעקה למשהו פורח... וכן הלאה...
עד סוף השבוע, גשם. הקשב לנשים בחלון, עד קץ השבועיים. גשם, הקשב לנשים העומדות ומחכות.
גם לנו בחצר גינה קטנה ריקה מזוהר דשא. גם אנו מצפות עד אין בינה למשהו ברוך כמו הגשם.
...אך הגשם שלנו יבוא עננים כבר זעים במרחק. הגשם שלנו קרב, קרב בצעדי ענק.
הקשב לנשים בחלון. גשם אדיר ונוהר. הקשב, איך קוראות הן בזו אחר זו - הוא חוזר הוא חוזר הוא חוזר.
|
תוכן התגובה:
|
תגובות נוספות
|