|
6/11/2006 13:19
|
צפונית
|
מאת:
|
|
שלום לך ולשלייתך....
|
כותרת:
|
אני עוקבת בעניין ובחהזקת אצבעות אחרי מסע המפרך שלך בהריון הזה. הרבה מאמצים מושקעים בו, רק כדי שיתקיים ורק כדי שישרוד ואני מצטרפת לתפילות. השלייה היא דבר כל כך מופלא. לאחר הלידה - מי צריך אותה בכלל? (חוץ מחברות הקוסמטיקה והדם הטבורי...) אבל בהריון היא הלב של כל העניין. בלעדיה - לא יהיו חיים. היא הגשר בינך לבין העובר שלך. היא אותו החלק ששיך לגופו של העובר שעם היוולדו - ימות.היא אותו חלק שלאחר שהתינוק יוולד, ייפרד ויצא ויפסיק את חייו. הפרדות מוקדמת היא כמו לידה מוקדמת. השניים הולכים ביחד. בעוד שצירים אפשר לנסות ולהפסיק באופן תרופתי או פתיחה אפשר לנסות ולסגור באופן מכני, הרי ששלייה שרוצה להתנתק עוד לא נמצאה הדרך לחבר. בקיצור, הסבתכ עם הדבר שעליו אין בכלל בכלל שליטה וכמו שאמרת - זה שיעור ענק ולא פשוט של חוסר אונים, תפילה ומנוחה. יחד עם הסודקו והתשבצים והסמסמים וכו', אני מציעה לך להרהר בשלייה - אותו חלק שהוא "של יה'" - של אלוהים. אותו חלק שנשכח, נסתר מעיננו, אבל מעניק לנו את עצם קיומנו. לא שתחזרי בתשובה, אלא שתתחברי אל מה שמעבר, אל מה שהוא המקור שממנו נובע הכל. בטחי בכוח הזה שכל מה שהוא מביא אליך הוא מביא לטובתך. בטחי בו ולא בתוצאות או בהישגים. היי ולא תעשי. חיי ולא תבקשי יותר, אלא להיות. ובעיקר היי שלייה בעצמך, הפכי לשלייה - לשולייה - אותו חלק מלא חיים, כלי דם, חומרי תזונה, שכל תפקידו לתווך -בינך לבין העובר, בין העובר לבין עצמו ואין לו רצון משל עצמו, אלא הוא שולי לגמרי, בשולי השוליים של הדרמה של התינוק המתגשם שלך, בדרכו הקשה אל האדמה. באהבה
|
תוכן התגובה:
|
תגובות נוספות
|