אולי הבעיה של הילד היא פשוט הסתגלות קצת קשה. זה לא אומר שצריך כבר לסווג אותו "כבעיתי" בגלל צעקותיו או בכיו. נשמע לי קצת מוגזם. יש ילדים שמסתגלים בקלות ויש כאלה שלוקח להם יותר זמן. יש הרבה גורמים שלא ידועים כמו גילו של הילד, המסגרת בה הוא שהה קודם לכן, מצבו המשפחתי , האם הספיק לרכוש חברים בגן החדש או לא ועוד... אני מבינה שמטרידה אותך העובדה שילדתך שומעת אותו במצוקתו, אבל אני לא חושבת שזה פוגע בהתפתחותה בשום מובן. דווקא שמחתי לשמוע שהגננות עושות הכל כדי להרגיעו. זה שהאמא אינה נראית מוטרדת ולא מתנהגת בבכי והיסטריה אינה אומרת שהיא אדישה. אולי היא מנסה להעביר לילד מסר של אמא רגועה, כי אם הוא יראה שהיא לחוצה ומוטרדת מהבכי והפרידות הקשות זה יקשה עליו יותר לטווח הארוך. לא חושבת שצריך כל כך מהר ללכת "לשוחח " עם האמא שלו. אם המצב יימשך למעלה מכמה שבועות אז כדאי קודם לפנות לגגנת ובהמשך לאם. בריאות ויום טוב !
|
תוכן התגובה:
|