|
14/11/2006 10:53
|
לל
|
מאת:
|
|
ל נ ש ו ם ע מ ו ו ו ו ק !
|
כותרת:
|
אחת התקופות הכי מסובכות בעיני הן החודש שלאחר הלידה. גם נסיון להתאוששות פיזית ממאמץ הלידה, קושי באגירת כוחות ואנרגיות בגלל חוסר שינה מטורף ועייפות היסטרית, הנקה שלא תמיד הולכת חלק בשבועות אלה ומעבר לכל זה- גם התאוששות נפשית... זוכרת את השוק הזה של "רגע, מה קורה פה?" תחושה שהכל השתנה! תחושה של תובענות עצומה כלפי מצד הילדים כשכל אחד מהם צריך את התשומת לב שלו (ובצדק!!!) וכל כך קשה לעמוד איתנים מול כל החזיתות (והחזיות הדולפות...). זוכרת את התחושה שאני "נקרעת" מבחינת הרצונות והיכולות שלי, רוצה להיות עם כל אחד מהגדולים בנפרד, להמשיך ימנו כקדם ומצד שני- להיות עם התינוקת שלי לבד ולהכיר אותה, רצון לבנות לשתינו חלק מהזמן בועה שלנו שקטה. כל כך הרבה רצונות שמתנגשים לעיתים אחד עם השני. אני חושבת שאת עוברת תקופה לא קלה וכל כך טבעית, רגשות כל כך הגיוניים ולגיטימיים... את בסדר גמור!! לגבי ההרדמה- אני חושבת שתינוק בגיל שלושה שבועות, רק לומד עדיין על העולם החדש אליו נקלע. שום דבר עוד לא ברור וקבוע, לא ההנקות, לא השינה, לא ההרדמות. חכי קצת! עוד שלושה שבועות פחות או יותר, אני מאמינה שתדברי אחרת והכל יראה אופטימי יותר. בנגלה הזאת,היה לי יום בשבוע שבילינו אחה"צ רק הילד/ ה שלי ואני. אחד על אחד. כל אחד מהם חיכה ליום שלו. כל פעם עשינו משהו אחר (והפיצפונת בילתה עם אבא/ סבתא שלה) והיה נפלא. מחזק מאד, מרגיע, מחזיר תחושות טובות... מאד מומלץ.
ממליצה לך לקחת עזרה, לדעת שלא הכל מושלם וגם את לא אמורה להיות מושלמת. לדעת שזה נורמלי ביותר וגם לשים לב לעצמך.( חשוב לי להוסיף כי אם תרגישי בהמשך מדוכדכת מעבר לחודש - חודש וחצי שלאחר הלידה, חשבי על התייעצות. ) נסי לעשות משהו שאת אוהבת ודעי שאת לא היחידה עם התחושות המבולבלות האלה!! תנשמי עמוק עמוק, התקופה הזאת עוברת! מחזיקה אצבעות.
|
תוכן התגובה:
|
תגובות נוספות
|