זה נכון, בד"כ האכזבה בשבוע 15 מתפוגגת ואת מקומה תופסת אהבה אינסופית אבל בכל זאת... אני דוקא נתקלתי בכמה מקרים (לא הרבה אמנם) שבהם האכזבה פגעה בקשר בין ההורה לילד, גם לאורך שנים אח"כ. יש די הרבה סיפורים על בן "שהיה אמור להיות בת" או להיפך ואיך לאורך השנים ההורים ניסו לעשות מהם משהו שיענה על הציפיות. אני מצטערת אם אני הולכת רחוק מידי, אולי זה בגלל סיפור מאוד לא פשוט שאני מתמודדת איתו בעבודה...
לפני ההריון השני נורא רציתי עוד בת כדי שלנסיכה תהיה אחות וידעתי שאני חייבת להיות מוכנה נפשית גם לאפשרות שזה יהיה בן, ורק כשהייתי מוכנה לכך הלכנו על הריון נוסף (איזה מזל...:-).
|
תוכן התגובה:
|