|
25/12/2007 17:17
|
רונה
|
מאת:
|
|
*********משתפת אתכן בתובנות*******
|
כותרת:
|
אני מרגישה שאני חייבת את זה למי שתמכה בי וחיזקה אותי בכל נושא הגן. כאן http://www.leida.co.il/message.asp?qt=49397 וגם כמובן כאן http://www.leida.co.il/message.asp?qt=49431 אז עשיתי קצת חשבון נפש עם עצמי ובעיקר שאלתי את עצמי- למה? למה ירדן התלונן? למה לא רצה להכנס? למה אני כעסתי כל כך?
אז הוא התלונן כי באמת קשה לו. קשה לו אבל לא בלתי אפשרי- מבחינתו והוא רצה לדעת אם אני איתו בקושי שלו הוא רצה לקבל חיזוקים וקיבל. הוא גם רצה לראות את הגן השני אבל לא באמת רצה לעבור אבל לא הבין את הסיטואציה המדוברת של "ביקור בגן" לא נכנס כי נבהל- חשש מהשינוי שזה יכול לגרום, נלחץ מהמעמד של 30 ילדים שהוא לא מכיר. לחץ נטו של ילד בן 4 וחצי.
והשאלה הגדולה- למה אני כעסתי? ובאמת כעסתי ובכך העצמתי את החוויה הלא נעימה עבורו. הרגשתי רע ביום שאחרי, כל כך רע. כעסתי בעיקר כי הרגשתי שהוא לא מעריך את המאמצים שעשיתי. ולמה שיעריך? עבורו זה ברור שאמא שלו תהפוך עולמות בשבילו . אבל עבורי לא. הרגשתי שהילד שלי לא מבין אבל בעצם הייתי צריכה להיות מרוצה מחוסר התובנה הזו- מהמובן מאליו היפה הזה. הרי אני בגילו יכולתי לתלוש שערות בבית ואמא שלי לא ראתה אותי ממטר והנה אני אמא שלו- לוקחתץיום חופש באה לגן מתאמצת מדברת ובסוף אתה לא נכנס?? אז לא. וזכותו. ויופי לו. ויופי לי. זהו רונה
|
תוכן התגובה:
|
תגובות נוספות
|