12/3/2008 14:15
|
maia
|
מאת:
|
דפלול את מתוקה, ומיהלינה יקרה - טוב שאת כותבת :-)
|
כותרת:
|
לא את לא מפונקת, כן את נשואה ומתגעגעת, כן יש לכם ילדה והיא מתגעגעת (כל אלה סימנים לאנשים בריאים ואוהבים :-)
לא תמיד כתבתי כאן הייתי פאסיבית המון זמן (ועדיין יש מצבים רבים שאני כזו...) ובכל זאת במלחמה כיכבתי פה עם שלוש הגרציות שאז היו ממש קטנטנות.
ואצלך ילדה אחת (ועוד כמה רבעים בדרך...) זה עולם ומלואו וזה קשה, התרגלת לחיי שיתוף וכשלוקחים לך מזה, גם זמנית זה לא פשוט.
מה שכן איך אח שלי (גם הוא חי"רניק כמו החצי שלי) : "מה שלא הורג מחשל את אימא" וואו איךך שאני גיליתי שאפשר לתמרן וגם... ללמוד (גם אם קשה) לקבל עזרה: הורים, שכנים, חברים. מותר להזמין פיצה... מותר לא לסדר מיד... והכי חשוב למצוא טיפה זמן לעצמך.
מה שכן לילדה בארץ זאת מציאות (ואצלנו נלווים לזה גם המון טיסות עבודה לחו"ל) ועוד משפט אצלנו: "זה מה יש ועם זה ננצח".
לגבי הביקורים: תחשבי טוב טוב טוב איפה הוא משרת, מה כמה ולמה ודעי שאולי עבורה עדיף לא לראות שבועיים רצוף מאשר לפתוח פצע לדקה שייקח לך עוד כמה ימים להתחיל שוב את כל תהליך ההסתגלות מחדש.
אם תרצי קחי מרותי את המייל שלי ותכתבי - כל מה שכתבתי כאן הוא מניסיון אישי (וגם של גיסתי), יש לנו קשר מהמם בין הילדים לאבא, אבל כולם שרדו (טפו טפו טפו) בלי ביקורים והרבה אורך רוח.
חיבוק
|
תוכן התגובה:
|
תגובות נוספות
|