יקרה, אין לי מונופול על נפשך ולכן אני לא באמת יודעת שאת מאוהבת בלהיות מאוהבת ולא במושא אהבתך. אני רק משערת, מנסיוני בנפש האדם, ומתוך העובדה שהייתי שם. אז באמת איך תדעי? לכי להתחלה, וחפשי שם את הסיבות שבעתיין בחרת בשותף לחיים - הרגשיות, הפיזיות, הנפשיות, הארציות. תתבוני על הדרך משם ועד כאן - מה היה בה ששינה את המציאות שאת חווה איתו? מה היה בה לך, לו, לכם כזוג, כמשפחה, כהורים. אגב, לעניות דעתי - לא תהליך לעבור אותו לבדך. סיכוי גדול לוויתורים וחוסר כנות עצמי, כי זה נורא קשה לראות, להודות. אמרת שעם מושא התאהבותך את מרגישה נעימות, מרגישה מחוזרת, צעירה, ללא מחוייבויות. ואלו באים כקונטרה ל"שעמום, חוסר הריגוש". כשכלכך חסר, קל מאד למלא ממקום אחר. אם תמצאי שהבחירה המקורית שלך טבולה עמוק בטוב, ורק הדרך היא זו שנטעה הרס בכל חלקה טובה, שווה עבודה. אם תגלי שלא, ומלכתחילה בחירותייך נבעו ממניעים בעייתיים, זה כבר סיפור אחר, וההתאהבות הנוכחית באה בעיקר כדי לגרום לך להתבונן על היש ולהחליט לגבי בחירתך בו.
צאי לדרך, באומץ, בגיבוי חברה מאד מאד טובה וקרובה ובליווי של אשת מקצוע משובחת.
בהצלחה, מאד.
|
תוכן התגובה:
|