בחופשת סוכות יצאנו למדבר לכמה ימים.
בזמן החופשה הגמד מספר לנו שהוא לא רוצה ללכת לביה"ס.
כששאלנו מדוע - הוא ענה - "יש ילד אחד שלועג לי מציק לי ומרביץ לי בכיתה, וכשאני מרים את שתי הידיים, שזה סימן מוסכם בכיתה למשהו דחוף, המורה אומרת לנו לדבר, אבל באמת שאין לי על מה לדבר איתו כי אנ ילא עושה לו כלום!"
באותו הערב שלחתי מייל למחנכת בו הסברתי את המצב, ציטטתי את דבריו של הגמד, ואמרתי שאם הנושא לא יטופל (ולא אכפת לי איך, זה לשיקול דעתה) מיידית אין בכוונתנו לשלוח את הילד לביה"ס לאחר החופשה בניגוד לרצונו.
מיידית אחרי החופשה, הבריון הועבר למקום חדש (גם משם הוא הועבר, אחרי שהציק לילדה שישב לידה, ואח"כ הועבר שוב ושוב...). לא מוכנה שהילדים שלי יהפכו לשק אגרוף של אף אחד, זה שהם "חנונים טובי לב" לא אומר שאת הבריונים צריך לשכן לידם.
דפלול, לא מדובר רק בדיבוב הילד, אלא בשלל סימני אזהרה שההורים בחרו להתעלם מהם! אני יכולה לומר לך שלילד שלי אין כסף בתיק, אלא אם אני מחליטה לתת לו לבקר במכולת (כי אני מאחרת לקחת אותו ויודעת על כך מראש). לילד שלי יש בתיק כרטיס עם טלפונים /סלולרים של שנינו כדי שבמצב מצוקה הוא יוכל ליצור עימנו קשר מיידית (והוא עשה בזה שימוש כבר מס' פעמים ואני מאוד גאה בו על התושיה שלו). מעולם לא חשבתי לצייד אותו בסלולרי משלו (נראה לי מופרך) מעולם לא מסתובבים אצלי בבית סכומים גדולים במזומן כשהם נגישים לילדים (ובארנקים שלי ושל האיש אין סיבה לגעת), מייק אפ על פציעה? אין עודף אחרי קניות? נראה לי דורש בירור נוסף לגבי מה קורה בבית ולא רק בביה"ס (לגמד השבוע נתתי כסף למכולת, קנה לעצמו קרמבו ב1.5 ש"ח והתכוון להחזיר לי את העודף במלואו, אני בחרתי להשאיר אצלו למקרה נוסף בו אאחר, מדובר בפחות מ10 ש"ח!!! ולא מאות...)
הכי חשוב, הילד יודע שאם קורה משהו והוא פונה לעזרתנו, אנחנו מטפלים בזה מיידית. כל דבר אחר יהפוך לשולי, גם ימי העבודה של שנינו, רק שיהיה לו טוב ובטוח להיות בכיתה / סביבה שלו.
וכן, ביה"ס זה ג'ונג'ל ביחס לגן הביתי בו הכל נמצא נגיש ובהרבה יותר בקרה. אם אפשר היה להשאיר בגן(מבחינת פורמט) עד כיתה ו' (תוך מתן מענה לצרכים של הילדים)הייתי מאושרת ממש.
|
תוכן התגובה:
|
