|
4/5/2009 23:46
|
ריש
|
מאת:
|
|
פלמונית, מסכיהמ איתך שיש סכנות בכל מקום ותחת כל אבן שנהפוך
|
כותרת:
|
ולכן במקרים מסויימים אני חושבת שזה חוסר אחריות לבחור בלידת בית או בלידה 'טבעית'. מצד אחר גם בחירה בקיסרי ללא סיבה - מסוכנת לא פחות...
ולגבי נושא הדיון הספציפי - דברים איומים קורים בכל מקום. אישית השנה אני מקבלת את חווית הביצפר באופן רב-חושי והיא לא משמחת אותי כלל.
אני מסכימה איתך שהכל יכול לקרות, גם לנגד עיננו, גם בתאונות איומות, גם כשבדיעבד אנחנו אומרים לעצמנו שיכולנו למנוע את הקטסטרופה.
אני חושבת שכהורים אנחנו צריכים ***להגן*** על הילדים שלנו. זו חלק מהגדרת התפקיד שלנו.
לא חייבים אנשים זרים כדי שיקרו דברים שיגרמו לנזק בלתי הפיך. לפני כמה שנים אני זוכרת מקרה של ילד צעיר במודיעין שטבע בבריכה (קטנה, מפלסטיק) בחצר הבית (המגודרת) כשבבית היתה האם... הסיפור נגמר רע.
אני לא בטוחה שכשהיינו ילדים העולם היה יותר בטוח, רק שבעידן ההוא יותר אנשים הסתובבו ברחובות, יותר אנשים הכירו אחד את השני. כילדה (בכיתה ב' אולי, לא זוכרת)אני נשלחתי ע"ב קבוע לקחת את אחי מהגן הביתה (שהיו סמוכים). באחת הפעמים מישהו שאל אותי לגבי רחוב מסויים בשכונה (שהיתה שכונה שנחשבה לטובה, אגב). התחלתי להסביר והוא לא הבין. בתמימות התנדבתי להראות לו את הכיוון. שכנה שעברה במקום "הזכירה" לי שאני מאחרת לאסוף את אחי. אני לא יודעת אם היו לאיש ההוא כוונות זדוניות (לא נשארתי כדי לבדוק...), אבל אמי דווחה ע"י השכנה ההיא ומאותו היום נמצאה מטפלת שקיבלה את שנינו עד שאימי חזרה מיום עבודתה.
למרות הסביבה המוגנת מאוד בה אנחנו גרים, אני ממתינה לילד שלי כשהוא יורד מן ההסעה (לרוב אני מחכה לו, למעט מקרים חריגים), אני אישית, אוספת אותו מהצהרון, או מאשרת טלפונית לחבר להזמין אותו לבלות עימו את אחה"צ, דואגת להסעות לחוגים (אם אנחנו חולקים תורנות עם משפחה נוספת). תמיד יש לו את מס' טלפון במקומות העבודה שלנו / סלולרים, למקרי חירום. במקרה קיצון תמיד יש לי גיבוי של המטפלת של השכנים הצמודים שלי שמכירה ואוהבת אותו (ואני סומכת עליה) שתקפוץ לבדוק אם הכל תקין (ומיידית). אולי זה לוקח ממני כוחות / זמן / מאמץ, אבל הרבה יותר קשה לתקן נזק פיזי או נפשי שנגרם מלמנוע אותו מראש. אני יודעת שאני הייתי מתקשה לסלוח לעצמי אם כתוצאה מ"חיפוף" שלנו היה קורה למי מהילדים שלי נזק כזה.
אני יודעת שיש הורים שמשחררים את ילדהם יותר בקלות, לא כולנו מקשה אחת (וטוב שכך, אחרת היה נורא משעמם), אבל אם תלכי למח' הכירורגית ילדים ותשמעי על התאונות האיומות שהביאו את הילדים לשם, תביני שהדברים מתרחשים כהרף עין וללא עזרת סוטים ומטורפים.
|
תוכן התגובה:
|
תגובות נוספות
|
