שלך ושל בן זוגך. אם רוצים אכן לעשות שינוי צריך לגייס כוחות ואורך רוח וגם הרבה סבלנות ונחישות. לנו יש שני קטנטנים בני שנתיים וארבע ו 11 חודשים. הקטן עדיין במיטת תינוק ובערב ככ עייף (ער בדר"כ מ 12 בצהריים) שהוא נרדם עם הבקבוק בפה, כבר ב- 19:30. בימים שלא, הם הולכים לישון ביחד ויש חגיגה שלמה. אבל אנחנו לא שם. אם מישהו יוצא מהחדר ,מחזירים, אומרים לילה טוב, מכסים, נותנים נשיקה ויוצאים. עד הפעם הבאה. לפעמים הם יכולים לצחקק ולהשתולל גם שעה! אם זה מפריע לכם תגמרו עם זה. הכל תלוי בעד כמה ... אנחנו למשל לפני 3 שבועות החלטנו לסיים את סאגת הלילות והבקבוקים. עם הקטן לקח יומיים ועם הגדולה עוד שבועיים. כבר 3 לילות שהם לא קמים! ת ע נ ו ג. היה קשה אבל לחלוטין שווה. לא יודעת ממה ככ פחדנו. היא תעיר אותו הוא אותה וכו' ובסוף יצא שגם ככה שנינו ערים וגם הם. אז שמנו לזה סוף. ומה שאני רוצה להגיד הוא שאני חושבת שעם הגיל יהיה יותר קשה לשנות הרגלים. לדעתי זה מעולה שהם לא בוכים ולא נראית לעין שיש בעיה כלשהי. יש גישה שאומרת שאף ילד בצבא לא נרדם עם אמא בחדר, אבל אני לגמרי לא חושבת שעד שהם יגיעו לצבא זה אומר שאני צריכה לסבול/לא לישון/לא לחיות. לי נשמע שאת לא אוהבת את המצב שבו את נמצאית ולכן אתם זקוקים לשינוי. אל תפחדו לשנות, לפעמים זה נראה יותר גרוע ממה שזה באמת. מיה
סליחה שיצא ארוך ומבולגן. בהצלחה
|
תוכן התגובה:
|