שמחה שאת בסדר. בקשר להקראת סיפורים, אנחנו נופלים בין הכיסאות כאן. קשה מאוד להקריא לשניהם כי "הוא", קטן הכוונה, עדיין לא מסוגל לשכב או לשבת בשקט, הוא חוטף את הספר, "קורא" לעצמו כאילו. וזה מעצבן את הגדולה. מה גם שאת הספרים שלה הוא לא כל כך מכיר, והיא לא מוכנה לשמוע בפעם המיליון את "אריה שאהב תות" או את "חמישה בלונים" ובצדק! וגם כשאני משכיבה אותם אני יושבת על ידו, כי הוא לא מוכן אחרת (ועדיין קשה מאוד להסביר לו). והיא מבקשת שאשב איתה ואני אומרת שאני לא יכולה - זה קורע אותי. הרי היא קטנה קטנה עדיין, רק בת 3! בזמנו סיפרתי לך שיש לה מחוייבות פנימית עמוקה מאוד. אי אפשר אז אי אפשר. אבל זה לא אומר שאני לא מתהפכת לי שם בפנים. ככה היא - מקבלת על עצמה בלי לערער.
בקיצור, זמן סיפור אצלנו בדרך כלל בנפרד, רצוי כשהוא לא בסביבה. כי אם הוא בסביבה - אין סיפור.
לא קל!
|
תוכן התגובה:
|