בנושא ההחלטה. לא צריך לעשות מזה עניין. לא צריך לקבל החלטות עקרוניות משותפות, אלא פשוט לעשות את שעל ליבך. בסך הכל מדובר ב"ללכת לישון".
ממה שקראתי יש לי שתי שאלות. האחת, למה את לא משכיבה יותר מאוחר. ציינת שאז נרדמים מהר יותר. והאם הם ישנים בצהרים, וכמה. אולי כדאי להפחית את משך שנת הצהרים, ולגדולה אף לדגל בכלל? עשיתי את זה עם שני הגדולים שלי, וההרדמות הרבה יותר זריזה.
ובכל מקרה, לא בא לך לשבת איתם עד שירדמו, אז קחי נשימה ושבוע ימים של "מלחמה", אבל שקטה כזו. לספר סיפור, לומר לילה טוב ובהדרגה להעלם. יום יומיים לקחת כיסא ולשבת ליד הדלת, מי שקם ושקט ובנחישות להחזיר למיטה עם "לילה טוב", אחרי יומיים לצאת מהחדר ולשבת מחוצה לו. וכן הלאה. העיקר, ברוגע ונחישות, אין ויתורים, אפילו אם צורחים. הכל עובר תוך כמה ימים. בחיי.
|
תוכן התגובה:
|