אני מבינה את הצורך בגבולות ומסכימה לו מאד. הגבולות נובעים מההקשר בתוכו חי כל אחד מאיתנו. לכן הדוגמאות שניתנו כל כך חזקות. לגבי איפור,אני חושבת שאין רע בלתת ערב אחד שברור שהוא היוצא מן הכלל משום שהוא מוגדר מראש כחגיגה וחגיגה מיוחדת וכו', להתנסות לטעום בדיוק את מה שבת מצווה מציינת-נקודת מעבר.
אם הבנתי טוב מדובר על ערב למספר מוגבל של חברות,יועבר ע"י אשת מקצוע שתתן להן לטעום ותסביר על שמירת העור מפני השמש ושימוש בקרם לחות בסיסי אחרי ניקוי אלמנטרי ועל איפור כהתנסות עדינה שיש להיזהר בה. כל אלה נכללים בעיני בחינוך למידה, להגיינה ולמודעות לגוף כשהפנים הן חלק ממנו.
אפרופו דבה,דווקא ילדה צעירה חשופה יותר לפגיעה בדימוי הגוף,בסיסית. הדרך ללמד איך להתלבש,מה מציג מסר בעייתי וכו' היא קודם כל ע"י דיבור. נניח "כשאני רואה כך וכך לא נעים לי להסתכל.ואת?" או "תראי כמה מתאים לזאת וזאת מה שהיא לובשת.הצבע הולם לפניה." "כשאני רואה ילדה עם עקבים גבוהים אני ישר רואה איך היא נופלת ,שוברת רגל ונראית זוועה" וכו'.
בנוסף הבנה למה שמוצא חן ומרחב לביטוי של זה מאפשר תהליך שעובר דרך ההתפתחות של כל אחד ואחת מאיתנו. נכון שיש כללים וחוקים בבית הספר למשל,במקומות רשמיים ובתפקידים מסויימים ואפשר להסב תשומת הלב לכך כדי שהמודעות תתפתח,אך חשוב בעיני לשמור על טווח ביטוי אישי לא מבוקר. זה עובר על פי רוב מעצמו ואם לא אזי בין כך הם יוצאים מרשותינו בשלב מסוים ועושים כרצונם(-:
|
תוכן התגובה:
|