מה שאת מתארת הוא חריג כל כך. אמא לשני ילדים צעירים, בנים, שמסבירה לנו שהם נבהלו ממנה כי היא לראשונה......... הרימה קול צעקה קטנה!
את בשורה אחת עם גנדי ואמא תרזה. בחיי.
ובאשר למה שקרה - מציעה לך לשוחח עם שניהם: גם בן הארבע גדול מספיק בשביל להבין שאת עברת את גבול הסובלנות ולכן איבדת שליטה והרמת את קולך. אני סיגלתי לעצמי מנהג של לשתף את הבנות בשלב שלפני הצעקה: "אתן מרגיזות אותי נורא ואני מאבדת את הסבלנות!" אם אח"כ מגיעה צעקה הן לא מופתעות וגם לא מקבלות את זה קשה. לפעמים הגדולה אפילו שולחת אותי ל"פסק זמן" :-) ("אמא, לכי תירגעי ואני בינתיים אשגיח כאן").
ומשהו שלא הבנתי: אם הם לא רצו לישון, והם לא עשו נזקים, מדוע לא הנחת להם בחדר לבד במקום להיות אתם? יכולת לסכם אתם שיש להם עוד 20 דקות להשתולל ואז כיבוי אורות, ואם צריך להאריך בעוד 10 דקות "בונוס" ובזה לסגור עניין. לא בטוח שהיה עובד, זאת רק הצעה.
לכי לישון ושיהיה לך שבוע מקסים!
|
תוכן התגובה:
|