מתלבטת יקרה, כל הכבוד על הרגישות לילד ולקיחת האחריות. האמת היא שאין לי עצה, כי אני לא מכירה את ילדך ואותך ואת מע' היחסים. מה מדבר אליו וכו'. תנסי בפורום של עדי ברן כאן באתר, היא נפלאה ולדעתי תוכל לעזור לך באיך להגיש את הנושא.
הבת הגדולה שלי (בת 6) החלה לאחרונה לפחד מכל מיני דברים רעים שיקרו לה. היא אמרה לי שיש לה המון מחשבות על דברים רעים. למשל, אם נשרטת - מה יקרה לי? שוטפת ידיים או מצחצחת שיניים - אמא, מה יקרה לי אם בלעתי קצת משחה? פוחדת מגנבים שיבואו הביתה ויקחו לה דברים "יקרים" (ללבה כמובן). פעם סיפרה לי שהיא ישנה איתנו בלילה, ושבבוקר לא העיזה להיכנס לחדרה, כי אולי יש שם גנבים. 2 ארועים משמעותיים בחייה לאחרונה: לידת אחותה, לפני חודשיים, ולפני כשמונה חודשים, נפטר אבא של חבר שלה מהגן מסרטן. בגן התייחסו לנושא בצורה מאד יפה בעיניי. סיפרו לכל הילדים, עשו טקס יפה עם נרות. אנחנו בגן אנתרופוסופי מעולה, עם צוות נפלא - אחד אחד. אבל הארוע חדר לנשמתה (ילדה רגישה עם לב רך ואמפתיה גדולה לסובביה). אני לא מאלה שנבהלות מכל סערת נפש אצל הילדים, אבל הפעם קצת הרמתי גבה לגבי הפחדים, וחשבתי לקחת אותה לייעוץ. הייתי מגישה לה את זה בנוסח "נלך לאיש/ה טוב/ה שיעזרו לך לחשוב מחשבות טובות ולסלק את הרעות, כי הן לא אמיתיות". עלי לציין שהיא ילדה שמחה, טוב לה בגן וברק עיניה בוהק כתמיד. מה דעתכן? דרורית?
|
תוכן התגובה:
|