אני מבינה את ההתלבטות שלך. באמת בעיה, מה להגיד לילד שכבר לא פעוט. הרי צריך לתת הסבר מתקבל על הדעת לילד בגילו, בלי שיחשוב שמשהו אצלו לא בסדר. מנסיוני, אני יכולה להציע לך כמה דברים. קודם כל, להתייעץ עם המטפלת איך להציג את הדברים. כנראה שאתם לא ההורים הראשונים שתשאלו... דבר שני, אני מציעה להתחיל בקטן. קודם כל, ללכת לפגישה הראשונה. להגיד לו שאתם (כולכם) תיפגשו עם אישה שתשחק איתו משחקים ותדבר אתכם על כל מיני דברים. אני לא הייתי מזכירה בהקשר הזה את התקפי הזעם או בעיות אחרות שקשורות אליו, כי הוא עלול להתנגד. קודם כל להגיע לפגישה ראשונה. לתת לה להוביל, לבנות מולו יחסי אמון כך שהוא ירצה לבוא לשם, לא מיד אבל במשך הזמן. מטפל טוב אמור לדעת לעשות את זה. אצלנו, בתקופה הראשונה הוא שאל הרבה פעמים "למה אני בא לכאן" (גם אותה), והיא ענתה, וגם אנחנו. אי אפשר לצפות שהשאלות האלו לא יעלו, אבל אם אתם חושבים שזה יועיל לו אני חושבת שכדאי בכל זאת לנסות. לנו זה עזר מאוד מאוד. בהצלחה.
|
תוכן התגובה:
|