המשכנו עם המחשבות שלו לגבי למה הוא הולך לשם (כן, גם אצלנו טיפול רגשי). בפעמים אחרות, ענינו שהיא תשחק איתו, שהוא יוכל לספר לה כל מיני דברים, כמו למשל אם קרה משהו בגן/בי"ס, או האחים שלו עצבנו אותו. כל דבר. אנשים שמטפלים בילדים יודעים איך למצוא את הדרך לליבם. אני רק חוזרת ומדגישה שמה שלא כדאי להגיד הם דברים שקשורים לחולשות שלו, למשל, לא להגיד שהולכים אליה כי "לפעמים אתה כועס" או דברים כאלה. ועוד עצה אחרונה, להורים, להיות סבלניים, לתתלזה זמן. לתת לילד זמן. הטיפול אמור להיות המקום שלו, שבו מתמקדים בעולמו הרגשי, בו עצמו, ללא שיפוטיות וללא לוחות זמנים. זה לא קורה ברגע אבל לדעתי שווה נסיון.
|
תוכן התגובה:
|