אם הילד בוכה כשהוא רואה כפית עם אוכל, יכול להיות שיש איזו שהיא בעיה תחושתית, או משהו בסגנון. נכן שמה שחשוב זה ילד חיוני, מתפתח וכו', אבל בגיל שנה וארבעה חודשים ילד אמור גם לאכול. לי יש ילד שלא אהב אוכל מההתחלה, היה מאוד בררן, ועם הגיל זה הלך והחמיר. בחרתי לשמוע את הדעה של "אם הכל בסדר" וגם "ילד יודע מה הוא צריך" "את צריכה להציע לו, הוא כבר ידע..." וכו'. זה נכון כל עוד באמת אין בעיה, א - ב - ל, זה לא נכון כשיש בעיה. וכשאני אומרת בעיה אני לא מתכוונת חו"ח למחלה קשה או חוסר רציני. גם "סתם" ילד מאוד בררן זו בעיה. בהמשך זה משפיע על סדר היום של המשפחה (קשה לצאת למסעדות/ארוחות משפחתיות וכו') צריך להתארגן עם אוכל במיוחד עבורו (או שכל המשפחה עוברת לאכול על בסיס קבוע שניצל ופתיתים...), אי אפשר להשאיר אותו בצהרון כי הוא לא אוכל את האוכל שם ועוד ועוד. ולכן אני כן ממליצה לנסות לבדוק אם יש איזו שהיא בעיה שקשורה באוכל, זה יכול להיות אצל מרפאה בעיסוק או קלינאית תקשורת שמתמחה בנושא הזה. אני דחיתי דחיתי את זה, וככל שדוחים את זה יותר קשה לטפל כי הדפוסים כבר מוטמעים. אני לא יודעת איפה את גרה, אבל בירושלים יש את אלין, שיש להם מרכז מאוד מקצועי (ובחינם! כי זה מתרומות) לאכילה אצל תינוקות וילדים. ממליצה מאוד לנסות לבדוק, מקסימום יגידו לך שהכל בסדר. בהצלחה תמר
|
תוכן התגובה:
|