עננת יקרה,
יושב לי על הלב, בתוך החזיה, לא יודעת, שמה באזור, ה'מקרה' שלך מאז הודעת האומללות שלך, כפי שהיטבת לנסח.
אין לי עצות פרקטיות להגברת החלב, אבל שתי נקודות שאני רוצה להתעכב עליהן.
האחת, להציע לך את ההצעה הפנטסטית, המופרכת לכאורה, של להפוך למינקת. ולפני שאני ממשיכה, תשמעי. כאן כבר מגיעה הנקודה השניה. התועלות של ההנקה לאמא, מודחקות בכל טקסט רשמי של הנקה כמעט. בסעיפים של ארגון הבריאות העולמי, התועלות (הרפואיות בלבד) מגיעות, תודה לאל שבכלל, אך רק בסעיף חמש אם אני לא טועה.
כאילו, ברור מה חשוב באמת - הדאגה לבריאות הדורות הבאים, כי אנחנו באיזשהו מקום כבר צריכים להרכין ראש לזכרנו כי עם כל הכבוד, מה שחשוב באמת הוא עתיד ילדינו, ואנחנו, טוב, היה לנו הצ'אנס שלנו, ואיך אומר ארקדכדוכין, הגענו ל'שיא ממוצע'. לא יודעת האם הסבכתי עצמי כראוי, מכפתלי.
רוצה לומר:) שבעיני הכי לגיטימי שבעולם שאנחנו אנחנו ואנחנו רוצות להניק! כי זה כיף, כי זה מהנה, כי זה בריא לנו, וכי אנחנו מוכרחות ליהנות כדי לשרוד. כתבתי את זה בדיוק הראשון. שההשרדות שלנו מעוגנת בנתיבים ביולוגיים-הורמונליים (שוב קרדיט לורנה שמידט המצוינת במאמריה בחוברת שתרגמה ענת תל-אורן). די להסתרת ההנאה שבהנקה, די להתקטנות שלנו מאחורי סינר התועלות לתינוק, ודי להמעטה בערך החשיבות שלה עבורנו, המיניקות, תהא אשר תהא, והלוואי שתימצאנה הידיים לכתוב על כך ובהרחבה, בדורנו.
אז אם פרטנרית השדיים שלך שוברת זוגיות ומתגרשת, זה לא אומר שאת צריכה לעטות על עצמך את צעיף ההתאבלות השחור של סוף הנקה בטרם עת. אני נגד. אני בעד שתחפשי פרטנר חדש. ממש תתענייני בליס ובשיבא ובעוד מקומות, ואפילו כאן, האם מישהו צריך מינקת. כמובן שתצטרכי לבחון את התינוק והוא אותך. ושהם יצטרכו לגור קרוב כדי להביא אותו אליך פעמיים ביום לפחות. וכן, את תצטרכי אולי לעבור בדיקת צהבת ואיידס. אני מניחה שזה לא ביג דיל בשבילך. וגם התינוק יצטרך.
הרצון שלך להניק הוא בריא, שופע חיים וטוב. עננת יקירתי, את אשה עצמאית, חזקה, יוזמתית, עובדת מהבית, אשה אשה, עם לב אדום אדום, אל תגידי שזה לא עבר לך בראש. אם זה חלום, לכי אתו.
|
תוכן התגובה:
|