אם מפריע לך, אין מנוס מלקום ולהעביר בחזרה למיטה פעם אחר פעם, ולשנן שוב ושוב - שכל אחד ישן במיטה שלו. לא לוותר. לא להתייאש באמצע. לקחת אויר, להתכונן לכמה לילות טובים של 'חינוך', ולעמוד בזה. תהי ברורה ונחרצת, יקח פחות זמן. לא תהי, ומדי פעם תוותרי, הוא ימשיך לנסות.
כמובן, שההתחלה היא בכלל בינך לבין עצמך - עד כמה חשוב לך שהקצרים לא יתגנבו למיטה שלכם בלילה.
למען הגילוי הנאות, אני לא זוכרת שעם הגדולים היתה בעיה של התגנבות למיטה. או שהסקלרוזה חוגגת, או שפשוט זה לא נצרב בזיכרון כתקופה מעיקה, ונגמר מהר מאוד. הקטנה מאידך, ישנה איתי כמעט עד גיל 4, אבל זה כבר היה מבחירה שלי. היום, אני נועלת את הדלת של חדר השינה. אין מצב שמישהו מהם יתגנב למיטה שלי באמצע הלילה. אפשר לבוא ולהתחבק בערב. אפשר בבוקר. לא באמצע הלילה, אלא אם באמת קרה משהו קריטי.
|
תוכן התגובה:
|