אני מאמינה שהורה צריך להיות בסטטוס של מתבונן מהצד ולחרוג מהסטטוס הזה רק כשבאמת צריך: למשל, אם החברה היתה נוהגת באלימות, או אם הפנים של הבת שלך היו אומללים . לא הייתי מתערבת כשאין סימני מצוקה.
מה שכן: אחרי הביקור הייתי משוחחת עם הילדה על מה שקרה. הייתי אומרת לה שאני חושבת שזאת לא היתה דוגמה טובה של אירוח ושאני מקווה שכשחברים יבואו אלינו הביתה היא לא תעליב אותם והיא כן תשתף אותם במשחקים. לדעתי המסר, שזאת לא התנהגות מקובלת, הוא חשוב.
|
תוכן התגובה:
|