הסיפור נורא ואני מבינה את הרעדות:) אבל בדרכך התיאורית אני תמיד מחייכת כשאני קוראת אותך:) מתגעגעת.... מכל מקום מניחה שהייתי קופאת על מקומי כמוך בגיל הזה של הילדה (מידת הניסיון של האמא:) ) וכהמדובר בקשר כל כך טרי. ועם זאת אני חושבת שיופי ששאלת אותה אם היא רוצה ללכת. ואם אמרה לא אז לא. עד שנשברה ואז טוב שעפת משם. מה שכן אותי אישית זה היה מכבה לזמן הקרוב מהילדה הנדונה וביקורי בית אצלה. זה לא בהכרח הדרך הנכונה אבל אני אישית לא הייתי מצליחה להתעלות מעל עוגמת הנפש ולא הייתי אומרת אחרי שבוע הא השבוע זה יכול להיות אחרת. הייתי רואה בילדה אחת שלא מסוגלת להתמודד עם פלישה למרחב שלה ולכל היותר הייתי מאפשרת מפגש נסיוני נוסף אצלך בבית. בנוסף הייתי בהחלט משקפת את דעתי על אופן התנהגותה של הילדה וכמה זה קרוב לודאי לא היה לה (לביתך) נעים וזה באמת לא נעים לבוא להתארח וכשהמאחרת מתנהגת ככה. על מנת לאפשר לה להוציא ולבטא את מה שעבר עליה. מודה שלא זוכרת את מידת המסוגלות של הגיל הזה מבחינת רמת היכולת לבטא וכו' אבל משהוא בטח יכולה. ברוך הבא אל העשירים של כ.מ. :) תמרה מת"א המעופשת....
|
תוכן התגובה:
|