|
14/9/2009 17:01
|
ריש
|
מאת:
|
|
עמדה אחרת
|
כותרת:
|
אני נגד שיתוף ילידם במצב חשבון הבנק שלנו, בגובה השכר החודשי שלנו ובשווי הרכב בו אנו נוסעים. זה ממש לא ענינם! את השיחות בעניני פיננסים אנחנו מנהלים ביננו, ללא שיתופם. כשנשאלתי ע"י הגמד אם אנחנו עשירים או עניים, עניתי שיש לנו דיי צרכנו (מה שנכון). לספר לו באיזה עשירון אנחנו נראה לי מטופש (אם כי יכול להיות שהוא יבין זאת מבחינה מתמטית...).
אני לא מוכנה שהכל ימדד בעיני ילדי דרך הכיס. זה לא מתאים לבית שלנו. ולגבי תק' מחסור בוודאי שלא הייתי משתפת אותם. זו לא בעיה שלהם, אלא שלי. אני לא מצפה מילד (עד גיל 16+) לקחת אחריות כלכלית כלשהי או להתחייב לעבוד כדי לאפשר לעצמו דברים בסיסיים או חיוניים (ע"פ אמות המידה שלנו כהורים). שיתוף לא במינון הנכון או לא באופן המתאים לילד עלול לתת לו תחושת חוסר בטחון ופחד. וזה לחלוטין לא לענין. תמיד יהיה לילדי בית לגור בו, אוכל לאכול ובגד נקי ללבוש - ילד לא יכול לעשות את ההבחנה בין חיוני לבין "מותרות". מבחינתו הידוק חגורה משמעו ולהיות "עני" חד הם.
ולגבי החוג, אם זה חוג שבעיניכם כהורים הוא חשוב להתפתחותו של הילד - הייתי מבקשת מהסבים הלוואה לצורך מימון החוג ולהחזירה כשירווח לכם, או לבקש זאת כמתנת יומולדת אם זה חשוב מאוד בעיני הילד ואתם חושבים שניתן לוותר על החוג.
אולי קצת יוצא דופן, אבל אני מתנגדת גם למתן אפשרות לילד בגיל העשרה לעבוד ללא הרף כדי לממן מותרות (ע"פ תפיסתי), כאשר העבודה גורמת לילד להעדר מאירועים משפחתיים שנוכחותו בהם נראית לי חשובה. לא מוכנה שמגיל צעיר ילדים ישתעבדו לכסף. הם אולי ירוויחו "חוויה" (נסיעה לחו"ל או קורס יוקרתי) ויפסידו פיסות של ילדות.
|
תוכן התגובה:
|
תגובות נוספות
|