ילד בן תשע בהחלט יכול להבין ולהבחין בין מותרות להכרח. יכול, ואגב צריך. אני, בתור ילדה, כבר בגיל שלוש עשרה, ניקיתי את המעונות של האולפנה, תמורת גרושים, אבל כן היה לי ערך לכסף, ועוד יותר לעבודה קשה, והיה ברור לי שהחור בקיר לא מחלק לכולם לפי רצונם. מה שאגב, עדיין לא ברור לרבים אחרים. יש להפריד ולהבחין בין הבנה בסיסית של עלות, סדר עדיפויות, ובכלל בזבוז/הוצאה מעבר ליכולת או צורך, לבין שיוך, או ליתר דיוק, תיוג סיציואקונומי. ברור, ואני חושבת שאין צורך להסבר, שהסבר אפלו המפורט ביותר על גובה ההכנסה ומיקומה על גבי סולם ההכנסות הארצי, מיותר ואף דבילי. לפחות עבור ילד קטן. אבל, בהחלט לא מיותר, ובעיני הכרחי, להסביר לילד, כי אין ביכולתי לקנות את זה, כי זה עולה הרבה כסף. ולאמא ולאבא, אין אפשרות לקנות, כי, יקר. כי זה יותר ממה שאנחנו יכולים להוציא. ואת זה, אגב, בני האמצעי, שרוצה לקנות הכל, כל הזמן, הבין והפנים. הוא בן ארבע. כסף מרויחים בעבודה קשה, לאורך זמן, ונהנים ממנו, אבל אי אפשר להוציא יותר ממה שיש. ולא, אין צורך לדווח לקדמן, לילד ילדות מעולה. מאושרת ומלאה בבזבוזים מיותרים להנאתו. אגב, גם לי היתה ילדות מאושרת, למרות ובזכות שעבדתי בחופשים, נהניתי מדברים שלא היתי יכולה להרשות לעצמי לבקש מההורים, וידעתי, שבמכולת אני לא יכולה להתחנן לקנות את זה, וגם זה וגם זה. הרבה יותר קל לתת לילד הסבר ראציונלי מספק, מאשר להשאיר אותו בערפל, שמא יאבד את ילדותו. שטויות.
|
תוכן התגובה:
|