נותת לו להרגיש גדול במיוחד כשיש משחקי כדורגל ואנחנו שנינו אוהבים וצופים במשחק עם כל הפאן של זה. דבר נוסף - אני מוציאה את ירדן פעם בשבוע מוקדם יותר . עומר ישן בגן אז אין טעם אבל ירדן שמח כל כך והוא בא איתי ל"סידורים". עמית לא מפריע עדיין אז זה בעצם זמן איכות שלי ושלו. ונוני יקרה. לא קל לך אבל הדרך כאן היא בהפוך על הפוך. תקחי חודש בו את שם כל הזמן כשהוא רוצה ואפילו יותר ובחיוך ובסבלנו. תני לו את תחושת הבטחון לה הוא זקוק בגלל האבא הבלתי נסבל שלו ואז הוא ישחרר.
כשעמית נולד עומר לא עשה כלום "בלי יד" כלום. פיפםי , מים, להתלבש, להרגע מבכי, לשטוף ידיים להביא משהו מלמעלה או למטה... הכל. האיש התחרפן ואני התעקשתי שניתן יד כל פעם שהוא מבקש ולא נשכנע אותו שהוא גדול. זה עבד. אחרי שלושה שבועות הוא הפסיק לבד.
רונה
|
תוכן התגובה:
|