קראתי את התשובה שלך ואמנם קטונתי מלעמוד מול סיטואציות כאלו, אבל בכל זאת אגיד מה שמרגיש לי כאן. מהתגובה שלך הרגשתי שכנראה לא מצאת את "שביל הזהב" איתו מבחינת גבולות.
מצד אחד את מאפשרת לו "להכנס לך לווריד" ועושה בשבילו דברים שילד בגילו מזמן עושה לבד. מצד שני, את נשמעת קשוחה מדי במקומות שאולי היה כדאי כן קצת להרפות. את חוזרת ואומרת שאם נותנים לו אצבע הוא רוצה את כל היד ואת מאד חוששת לאפשר לו את האצבע. ואני חושבת שאם תתני לו את ההרגשה שכן יש לו "משחק", גמישות, בתוך גבולות ברורים הוא ירגע. אפשר להיות גמישים עם גבולות כל עוד קובעים מראש את כללי המשחק. מה את חושבת, שהילדים שלי לא ניסו אותי 20,000 פעם כשאפשרתי פירצה? אז אני מראש כשאני מאפשרת פירצה מגדירה שזה משהו חריג וחד פעמי. ובאותו סגנון גם הגדרתי את היום כיף הזה למשהו חד פעמי עם כיבוד די קבוע ופעילות די קבועה בזמן ובתוכן וכשזה חוזר שוב ושוב הם לומדים לא לבקש מעבר. תנסי, מה יכול להיות? דברי איתו כמו גדול. תגידי לו - נועם, אני רוצה לעשות איתך שעת כייף היום בערב רק אני ואתה אבל אפשר לעשות זאת רק היום. אנחנו נעשה X Y Z - מה שאתה תבחר ואח"כ תלך לישון. אם תתווכח איתי כשנצטרך לסיים לא נוכל לעשות את זה יותר אבל אם תקשיב ותלך למיטה מיד כשאומר, נוכל לעשות זאת שוב בשבוע הבא. מוכן לנסות? ותנסי. מקסימום לא הלך - לא תעשי שוב. אבל תני לו את ה"חירות בין הגבולות" הזו.
|
תוכן התגובה:
|