קודם כל, קבלי חיבוק על הקשיים שאת מתמודדת איתם.
מה שבולט בהודעות שלך זה הכעס על אבא של נועם. כל פעם את מספרת איך ההברזות שלו גורמות לנועם להתנהג רע ונראה שאת מוציאה הרבה אנרגיה על למצוא מי אשם.
אולי כדאי לא להכין את נועם לפגישות עם האבא, לא להבטיח, ואז אם הוא מגיע - הרווחתם. אם לא, אז לא. אני מניחה שגם לך קשה, שאת רוצה שהוא יקח קצת את נועם, ויהיה קצת אבא שלו, ויתן לך להיות רק אמא של התינוקת, או רק בת זוג לאבא שלה.
תראי, גם הגרוש שלי לא מגיע, מבטיח ומבריז ולא עונה לטלפון כשהילדים מתקשרים. גם כשהוא מתאם איתי, אני לא מודיעה להם מראש. כן מכינה תיק ודברים, אבל בשקט בלי שהם ישימו לב. הגיע = הרווחנו כולנו. לא הגיע, הם לא מתאכזבים. אני כן, כי ציפיתי לזמן הזה של מנוחה מהאחריות הבלעדית עליהם וציפיתי לזמן הזה שהוא יתפקד כאבא. ואז קורה שאני, כן אני, יותר עצבנית ומוצאת פסול בהתנהגות שלהם וכל דבר שהם עושים מעצבן אותי.
אם הייתי מספרת להם שהוא עומד להגיע, ואז הוא היה (שוב) מבריז, והם היו מתנהגים בצורה שמרגיזה אותי, אז הייתי יכולה לומר "אוף, כל פעם שהוא מבריז הם מתנהגים רע". אבל אם הם בכלל לא ידעו שהוא אמור לבוא ובכל זאת מתנהגים "רע"? את מבינה מה אני מנסה לומר?
די, התגרשת ממנו. מערכת יחסים כלשהי תמיד תהיה לכם, מתוקף היותכם הורים לאותו ילד. חבל שאת נותנת לו להשפיע כל כך על החיים שלך, למרות שהוא לא נוכח. אני זוכרת הודעות שלך מהעבר, אני חושבת שאני מבינה איזה מין טיפוס הוא, אבל זהו, די, שימי אותו מאחורייך. תבראי לך ולנועם את העולם שלכם, בלעדיו. תהיו חזקים בתוך הבועה שלכם ואל תתנו לכל אפצ'י שלו לערער אתכם.
עוד דבר שעלה ממה שכתבת -
כל מיני "קביעות" לגבי נועם - הוא כזה, הוא ככה, הוא לא יסתפק במועט, נותנים לו אצבע הוא ירצה את כל היד... זה מאוד צורם. כאילו התקבעה לך דיעה שלילית על הבן שלך. באופן טבעי, כשיש תינוק חדש הבכור נראה לפעמים פחות תמים, פחות "טוב", אבל לפעמים נקודת המבט הזאת גורמת לנו כאימהות לראות רק חלק מהתמונה. נסי להיזכר באהבה שהיתה לך לנועם כשהיה רק הוא, כשהיה תינוק, תיזכרי בחמלה שהיתה לך כלפיו, תזכרי שכן סלחת לו על התנהגות "תינוקית".
נוני, אהובה, אני יודעת שקשה לך עכשיו. ואני יודעת שיש לך את הכוח, את העוצמה, לצאת מהמקום הזה, בזמן הנכון לך.
|
תוכן התגובה:
|
