אם אכן המבנה הזה שהוא רוכש ואת עוזבת זה מה שיהיה ואת שלמה עם זה וכו' אז את תצליחי להציג את זה בצורה מאד עניינית לילדים. הלוא המשבר/הדבר העיקרי שהם צריכים לעבור זה את עניין הגירושין. נושא הבית הוא רק חלק קטן מזה. ואם לגבי הפרט הספציפי הזה אין לך בעיה איתו כי אז יהיה לך טבעי להסביר את השיקולים וילדים בדר"כ לא מתרגשים אם האמא לא מתרגשת.
ואולם למרות המשמורת המשותפת אני הייתי חושבת על הנושא מחדש. למרות שאני מבינה את המצב הכלכלי שלו לעומת שלך אתם הייתם "עד אתמול"משפחה ועדיין הורים לילדים. אולי מה שנכון הוא, שוב למרות המשמורת המשותפת, שאת כן תישארי בבית לפרק זמן של כמה שנים מוסכם. אני יודעת שבמקרים קיצוניים מוסכם שהאמא נשארת בדירה המשותפת עד להגעת אחרון הילדים לגיל 21. אפשר גם גיל יותר צעיר. בגילאים לדוגמא 16,17 לילדים שלך כבר לא יהיו אותם צרכים כמו היום ומיתריהם לא יהיו עדינים כמו היום. אם את מרגישה שלמרות שזה מ. משותפת זה יכול לזעזע אותם שאת זו שעוזבת את הבית ואם הפרידה ידידותית כי אז יש מקום לדעתי לשקול מחדש. כחלק מתנאי הפרידה. סה"כ זה שהוא יאפשר את זה זה לטובת הילדים. ושוב זה לא קשור לפן הרכושי (חצי נשאר שלו) אלא לפן של פרק זמן של שנות הילדות. ובטח אם מצבך הכלכלי פחות איתן משל הבעל.
אם אני לא בכיון בכלל, אנא התעלמי מפסקה 2 ושובי לדברי בפסקה 1 :)
בכל מקרה בהצלחה.
תמרה
|
תוכן התגובה:
|
