היו לי אלף ואחת סיבות גם בעד וגם נגד, כיום הדבר העיקרי שאני פוחדת ממנו הוא שיוולד לי ילד עם בעיות. הדבר השני שאני פוחדת ממנו זה ההריון, כי ההריון השני היה לי מאד קשה והייתי הרבה יותר צעירה. למרות זאת החלטנו ללכת על זה. אצלי זה להפך ממה שנכתב על השנתיים הראשונות הקשות. אני משתוקקת לתינוק, יותר מאשר לילד או להרחיב את המשפחה. מעולם לא רציתי משפחה גדולה ואפילו קשה לי לדמיין כמות כזאת של נכדים שבאה אלי בבת אחת. אני אדם עייף.. בסופו של דבר החלטתי כאמור שכן, וכבר די הרבה זמן לא מצליח לנו. אני בת 37 וחצי. עם הגיל הפוריות יורדת וצריך לקחת בחשבון. למרות שכבר החלטתי שכן ואני מנסה להרות אני נרתעת מלהמשיך הלאה עם פרוצדורות חודרניות כמו צילום רחם, למרות שזה בעבר מה שעזר לי להיכנס להריון. בזמן שאת ההריון הראשון כל כך רציתי והייתי מוכנה לעשות הכל, עצם ההיסוס עכשיו הוא כנראה הסימן לכך שהפעם ההשתוקקות הרבה יותר קטנה. עדיין אני חוששת שאם לא אעשה הכל ולא אכנס להריון אצטער על כך בעתיד. יש לנושא הזה כל כך הרבה רבדים שאני יכולה להמשיך עד מחר. כולל המחשבות על הסיבות לדחף וזה שאני מרגישה שזה בגלל שאין לי חיים, ושאולי עשיית ילדים זה סוג של בריחה מהלא-כלום. בכל זאת מעדיפה להפסיק כאן.
|
תוכן התגובה:
|