אני חושבת שאת מרגישה מצוקה מאוד גדולה. לא בטוחה שבצדק.
אני גם לא בטוחה שכניסה למערכת "קהילתית" יותר תהיה יותר קלה או טובה (אולי אפילו להפך, ביישוב מכירים רק את המשפחה בקיבוץ מכירים עוד מהסבים ומחומה ומגדל;)).
קשרים בחורים נידחים כמו זה שתארת תלויים בעיקר בצורך הדדי, אין אידיאולוגיה או כוונות רעות.
את רוצה שהילדות יהיו יחד בביה"ס - פני לביה"ס ליועצת הסבירי את המעבר באמצע השנה ובקשי שבתך תהיה בכיתה עם חברותיה מהיישוב. אני יכולה לספר לך שחבר טוב של בני בתחילת כיתה א' מצא את עצמו מנותק מכל החברים הטובים שלו מהגן מהיישוב. הדיכאון היה גדול לכולם (בעיקר להוריו ולו עצמו!), אבל דווקא בסיטואציה הזו נרקמו קשרים עם ילדים חדשים שהגיעו מהיישוב לכיתה והחיבור שלו אחה"צ עם החברים הותיקים שלו הוא טוטאלי כבעבר...
לגבי בילויים משותפים - חלקם הם אקראיים לחלוטין. בילוי בגן המשחקים, טיול אחה"צ ומפגש בפינת החי, הקפצה של ה"גדולים" לבריכה או תוכניות עצמאיות של הילדים (הנה היום כל תכנית אחה"צ שלי השתבשה והוסבה לבילוי אצל חבר של הגדול כשהאחר ניצל את ההזדמנות והצטרף לתוכניותיו.
לגבי תמיכה של הקהילה במישהו חדש, זה סרט של מד"ב. אם יש לך חיבור נקודתי טוב לכמה חברות בסביבתך (מבחינתי חיבור כזה משמעותו אפשרות להזעיק אותה במקרי חירום אלי הביתה גם באמצע הלילה, או לדאוג להכין לה ארוחות צהריים ולהקפיץ אותן אליה מבלי שאפילו תבקש, סידור לילד מהיום להיום כולל סידורי לינה, ארוחות משותפות וכמובן באופן הדדי לחלוטין) - זה אמור להספיק. יחסים כאלה לא נוצרים ביום, אבל הם אלה שעוזרים לשגרה לעבור בקלות רבה יותר.
אל תעסקי בקנאה במה שיש לאחרים (כי באתה מידה יש גם אינטריגות ורכילות מרושעת שלמזלך את אינך חלק ממנה:)), היי שמחה על המקום שיש לכם ועל האפשרות שנמצאת בידייך לבנות קשר שמתאים לך (ושוב, אני ממש הייתי נמנעת מאינטנסיביות שעלולה להעיק על שני הצדדים בסופו של דבר).
אישית - אני לא מתלהבת מחופשות מתוכננות מראש עם חברים מהיישוב, אלא תכנון כללי שבו לעיתים יש יום-יומיים יחד או פעילות ספציפית שיכולה להיות כיף יחד. הרבה יותר מתאים לי להיות עם המשפחה שלי בלי תוספות.
|
תוכן התגובה:
|
