איזו מהירות :-)
אנחנו מרגישות שכשנעלבנו, זה כי מישהו עשה לנו משהו רע. אבל אותו אדם לא עשה *לנו* משהו, הוא פשוט עשה את זה. ואנחנו כן עושות משהו: אנחנו נעלבות. אנחנו מכניסות עלבון לקשר.
זו לא אמת מה שאני כותבת. רק נקודת מבט אפשרית.
קל לראות את זה על תינוקות. לפעמים אני מחייכת בליבי כשאני שומעת אמא אומרת "הוא צרח לי אתמול" או "הוא לא נרדם לי". הוא לא לא נרדם *לך*, הוא לא נרדם. אותו דבר עם לא לתאם איתך, לא להפגש איתך. הרי יכולות להיות לכך אלף סיבות.
והעלבון הוא פעולה שלנו, של האשמה, של הוספת משמעויות שליליות לזה.
שוב, לא אמת, רק בחירה לראות דברים כך. אם אפשר.
|
תוכן התגובה:
|