שלום לך יקרה,
הזכרת לי משהו.
לפני שנים רבות, אחרי צבא או משהו כזה, פגשתי חברת ילדות שלא פגשתי שנים. היא אמרה לי שמשהו שאמרתי לה פעם, הלך איתה שנים. מאוד שמחתי ושאלתי אותה, מה זה היה?
היא אמרה שאמרתי לה: אם היא נעלבת ממישהו, זה היא עושה לו משהו "שלילי", ולא להיפך.
לפני כמה ימים קרה לי שעשיתי טעות, ועשיתי משהו די פוגע, באישה יקרה. שילוב של טעות יחד עם סדר עדיפויות שלי, יצר פגיעה. התנצלתי, והסברתי, אבל ידעתי שהיא לא תעלב. היא פשוט לא נעלבת. היא לא לוקחת אישית כלפיה דברים שאחרים עושים. ואלו הן החברות שהולכות איתי שנים שנים. אנחנו לא נעלבות זו מזו. יש תקופות שאחת יכולה להתקשר, והשניה עסוקה מדי, וזה חד צדדי. בתקופות אחרות זה הפוך. הקבוע הוא שאנחנו אוהבות זו את זו, ולעולם לא מניחות שמשהו נעשה נגדנו. זו פשוט לא אחת ההנחות שלנו. גם אם משהו היה קצת נגדנו, כמו סדר עדיפויות שמציב משהו מעלינו. יש לי חברה שמתנצלת כשלא מחזירה טלפון, ושתינו צוחקות. ברור שאני בכלל לא זוכרת שהיא לא החזירה את הטלפון, הדברים הללו לא נרשמים אצלי. אם אני רוצה לדבר, אני מתקשרת.
עד כאן קיויתי לתת מעט השראה. אפשר לא להעלב מאנשים. זה אפשרי, ובגדול, זו בחירה.
ומה עם כן נעלבים?
1. להפריד. זה רגש שלך שאין לו קשר אליהן
2. לתת לעצמך לחוות את התחושה, עד כמה שאת יכולה - באמפטיה כלפי עצמך, ללא הצדקה של עצמך (על זה עובדים בהתמקדות, אפשר לנסות לבד)
3. להחליט מה המטרות שלך כאן (מן הסתם: חברים לילדה, הליכה משותפת לכתה א', אולי חופשה משותפת איתם? וכו', לרשום רשימה) ולהחליט: איך אפשר להתקדם לשם?
|
תוכן התגובה:
|
