19/3/2011 06:00
|
תמרה
|
מאת:
|
לאמא המתלבטת
|
כותרת:
|
נכון שאת האמא שלו ואת מחליטה מה ראוי. אבל נכון שאת רוצה להחליט הכי טוב בשבילו ולא בשבילך? אני לא יודעת למה החלטת שלעבור את המבחן משמעו לנסוע לחוגים אחהצ. אולי זה כן יום העשרה במסגרת הלימודים? ואם זה חוגים אחהצ אולי במקום ובזמן והחוג שעליו יהיה מדובר יהיה החלום של הילד שלך? ואת כן תרצי להתגייס או שאולי יהיה עוד ילד ותוכלו להתחלק בהסעות וכו. לפעמים כשהזדמנות מגיעה היא לא ברורה - למרות שבמקרה שלך היא ממש נוקשת על החלון בכוח:) את מבקשת מאיתנו עזרה איך לצאת מהברוך... ברוך שאת יצרת. כמובן מכוונות הכי טובות. את רצית להחליט עבורו ולגונן עליו ומנעת ממנו את הידיעה שהוא מחמיץ מבחן ועכשיו כשהוא מביע רצון - רצון זה בעיני משהוא מספיק עמוק בכדי להתייחס אליו בכבוד - את גם רוצה להעלים אותו - את הרצון. כך שלמרבה התער או לא את עומדת במה שאני קוראת "תחנת אימהות": התמודדות חדשה :) - שיהיה ברור (מאחר ואני כותבת ולא שומעים את הטון שאין לי פה שום ביקורת עלייך:)) ואת תצטרכי לבחור ולדעתי הבחירה יכולה להיות אחת משתיים: או לאפשר לו לגשת למבחן ולהתמודד עם התוצאות (שניכם). או לנהל איתו דו שיח בוגר וכנה ובו תסבירי לו למה מנעת ממנו את הגישה למבחן וכדאי לדעתי שתצליחי להגיע איתו לידי הבנה והסכמה איתך. לתחושתי תסכול שלו בנקודה הזו כן יכול לחזור אלייך כבומרנג. אני עשיתי בחירה משמעותית עבור הבן שלי וכנגד רצונו מתוך הסיבות האימהיות הכי טובות בעולם שלצורך העניין די דומות לסיבות ללמה את לא רוצה שילך למבחן - וכיום אני חושבת שטעיתי וההרגשה לא טובה. למזלי הבן שלי שאיתו אני כן מדברת על זה בפתיחות - לא חי עם טינה עלי למרות שבשעתו הוא כן כעס. אך זה בעיקר כי אני מסבירה לו שאפשר לתקן את הטעות הזו אם יחליט שזה מה שהוא רוצה. וגם את לפי מה שאני קוראת פה תוכלי לתקן את הטעות הזו בשנה מאוחרת יותר - אם תרגישי שזו אכן היתה טעות לא לתת לו להיבחן. אך מה שרציתי לשתף אותך שיש החלטות שהן יותר עמוקות מאם ילך או לא לחוג זה או אחר או אם תקני לו משחק כזה או אחר. כלומר מצב של תסכול שאומרים לילד לא על משהוא והוא צריך לחיות עם זה. יש "לא" שהוא כבר לא משהוא שילד צריך לבלוע בעל כורחו. שוב אני כותבת לך מהכוונה הכי טובה וללא כל שיפוט. מניסיוני הדל בלבד. תמרה
|
תוכן התגובה:
|
תגובות נוספות
|