|
8/10/2002 23:21
|
בפ
|
מאת:
|
|
זה מה שאנחנו עשינו - ארוך
|
כותרת:
|
מה שאתאר לא עונה ישירות לשאלתך אבל קשור. אני מקווה שזה יעזור לך להחליט מה לעשות.
בגיל שנה ושמונה חדשים הילדה נגמלה מציצי. במקום ציצי בלילה היא החלה לבקש בקבוק. ניסינו מים. לפעמים זה עבד ורוב הפעמים לא. לא התעקשנו. בשלב מסויים צריכת החלב גם במהלך היום נראתה מוגזמת. ניסינו להגבילה וגם הפעם לפעמים נחלנו הצלחה וברוב הפעמים לא. היה בבקבוק מן אלמנט של רגיעה. כמו מוצץ. במקום להתעקש ולפתח עימותים במקום שהם אינם פתירים, פשוט זיפנו: פשוט דללנו את החלב (בהדרגה כמובן). ללא שום קשר, הילדה מעצמה הורידה את מינוני החלב בהדרגה. כמו שמרצונה החופשי בחרה לעבור לחדר ולמיטה משלה, כך גם בהדרגה היא נפרדת מהחלב, מהמוצץ ומכל ההרגלים שכבר פחות מתאימים.
בקיצור, אין מה להתעקש. יש צורך להסביר ולחנך להרגלים נכונים. הקטנים האלו שואפים לעצמאות וחלק מהדרך שלהם להוכיח לנו שבגרו היא לוותר על אותם דברים עליהם טרחנו להסביר שהם אינם מתאימים יותר.
נכון להיום אנחנו מתמודדים עם בעית השוקו: הילדה זה מכבר גילתה את השוקו. כדי לא לפשוט את הרגל קנינו אבקת שוקו. ראתה הילדה כי טוב והחלה צורכת שלושה בקבוקי שוקו ביום. שוקו? לא ממש ... מעט אבקת שוקו, עם המון מיים וטיפונת חלב. כל בקבוק מלווה בהסבר למה לא כדאי לשתות הרבה שוקו. ההסברים גרמו לה להיות עיקבית בצחצוח שיניים. כשהיא מבקשת שוקו היא מסבירה למה היא מאוד זקוקה לו (הקטנה רמאית גדולה: היא טוענת שזה יעזור לכאב גרון שיש לה :) ומוסיפה שזה אחרון ודי. כשהיא מגלה אחריות, אנחנו מוסיפים מילות טפיחה על השכם. יש לי יסוד להאמין שגם במקרה הזה היא תגלה בגרות ותפסיק עם צריכת השוקו.
|
תוכן התגובה:
|
תגובות נוספות
|