טוב. עכשיו יום שבת, צהריים, שבוע 41 + 6 ימים. מחר בשמונה וחצי בבוקר אנחנו מוזמנים למיון יולדות רוטשילד (חיפה) לזרוז. חפצי (שם זמני לעוברתנו) לא עושה שום סימני מצוקה או יציאה ואני מתחילה להפנים שיכול להיות שהיא לא תצא לבד...
נתוני הפתיחה הם ככה ככה (נכון ליום רביעי): כמות מי שפיר טובה, מעט צירים, מחיקה של 50% עם פתיחה של 1 ס"מ, משקל 3,815. ה"ככה ככה" זה בגלל שאני סכרתית (מאוזנת, בלי תרופות, דיאטה בלבד) ובכל מפגש עם בית היולדות רמזו לנו (ויותר) שההמלצה לשכמותי היא קיסרי (אנחנו מרגישים חזקים ונחושים מול ההמלצה הזו אבל מגיעים כל פעם לביקורת "מוכנים לקרב" מה שלא מסב לי רוגע).
פנטזית הלידה הטבעית שלי עם כמה שיותר צירים בבית וחדר טבעי בלי התערבויות מתחילה להתמוגג ומתחילה להתגנב לה בהלה. נדמה לנו שסדר הזרוזים הנכון לנו הוא גל, אח"כ סטריפינג ורק אח"כ פיטוצין. האם נשמע לכן הגיוני? והאם אחרי זרוז מיד מאשפזים? ואם כן, איך מעבירים צירים בבית יולדות? איפה אהיה אושפזת? מי יהיו לידי - נשים אחרות במצבי? יולדות אחרי או באמצע? בעלי יוכל להיות איתי כל הזמן (גם בלילה)? איך לא נשאבים למפל התערבויות אחרי זרוז? וגם, האם יש דברים שאני עוד בכלל לא יודעת לשאול שחשוב שאדע במצב כזה?
המלחמה הפסיכולוגית שלי עם עצמי כרגע היא נגד הבהלה מבית החולים עצמו ומהחוייה של להיות בידים של אחרים, שהם כביכול ולפעמים באמת, גדולים, אובייקטיבים וחכמים ממני ועוד במגרש הביתי שלהם.
סליחה על האורך ומקווה שזה לא מעמיס מידי. המון תודה (ולו רק על שהיה לי איפה לכתוב את כל זה...) נועה
|
תוכן ההודעה:
|