,ובכן, כפי שהבטחתי לפני כשבועיים כשסיפרתי לכם שאני מלווה את חברתי ללידה, אני יושבת לכתוב ולשתף אתכם בחוויה שעדיין מפרפרת בי בעוצמה. זה קרה אמנם שבועיים לפני הזמן וזה קרה אתמול. ואתחיל בוידוי אישי- אני ילדתי לפני שלש שנים וחצי בלידה מאד מהירה ולא ממש הרגשתי את הצירים, תירגלתי יוגה במשך ההריון ועשיתי קורס הכנה בדרך אם, ומאז כשאני מדברת על לידה טבעית אומרים לי- יאללה יאללה אם לידה כמו שלך גם אנחנו מוכנים "טבעי", אז ישבתי ושתקתי. ואילו חברתי - ילדה לפני ארבע שנים בלידה שנחשבת סטנדרטית לחלוטין (אפידורל/ חתך/ תפרים/ בעיות הנקה וכו'...) אבל טראומטית מאד מבחינתה. שוחחנו והחלטנו הפעם על חוויה מתקנת. מכיוון שבעלה לא ממש בעינין הצעתי לה את תמיכתי ונוכחותי בלידה. התכוננו היטב קראנו, תירגלנו וקיבלנו הדרכה מעולה מתומכת לידה מקצועית (ראה המלצה קודמת). מצוידות בכל הידע ובערכה של תכשירים הומיאופתים ושמנים ארומתים שמנו פנינו לחוויה חיובית של לידה- ואני מציינת זאת מפני שאני חושבת שלגישה והכוונה יש תפקיד מכריע בהתהוות המאורעות. עד כאן ההקדמה ועכשיו לסיפור הלידה: שלשם בלילה העיר אותי טלפון- לל' "יש ירידת מים" בואי מהר. מיד רצתי להרתיח מים ולחתוך סדינים ( סתאאאאם! ) הגעתי ומצאתי איש במצב היסטריה מתקדם ואישה חרדה, מבולבלת ובעיקר מבואסת ( אוף, עוד פעם ירדו לי המים על ההתחלה! ) הצעתי להם לחכות עם ביה"ח להשאר בבית ולהמתין לצירים הקפדנו על שתיה, מנוחה, הגיינה ומדידת חום ואכן אלו לא בוששו לבוא. בשש וחצי בבוקר עם צירים של כל 5-6 דקות נסענו לביה"ח. כמובן שאיך שחיברו אותה למוניטור הצירים נפסקו והרופא מיד הציע פיטוצין ( למרות שקרא בעיון את תכנית הלידה ) . חברתי גילתה אסרטיביות מרשימה וסירבה בנימוס. לעומת זאת היא פצחה מיד בעיסוי פטמות נמרץ ותוך דקות ספורות התחילו שוב הצירים- סדירים ו"טובים" ( זה עובד!!! ) . בהמשך המערכה השתמשנו בעבודה על כדור פיזיוטרפי, עבודה במים במקלחת, עבודה קולית, נשימות, דמיון מודרך, עיסוים, תנועה ( לא בזבזנו את כל התחמושת בבת אחת !!!) כך עברו עלינו כארבע שעות יעילות במה שניתן להגדיר אינטנסיביות נינוחה. ואז הגיע השלב הקשה- ציר על ציר ללא מנוחה וללא הקלה ואני שלפתי את הארטילריה הכבדה: חיזוקים, חיזוקים, חיזוקים- את יכולה! את גדולה! את נהדרת! פשוט הייתי חייבת לגרום לה להאמין בעצמה כי אני מכירה את תהומות היאוש האלו בהם נראה לך כי את פשוט לא תצליחי, אין, אין צאנס בעולם שאת עושה את זה! אלו באמת הרגעים הקשים ביותר במסע המפרך הזה אבל אני חייבת לציין שיש בהם גם המון יופי - לפחות במקרה שלנו- בחיבור בינינו באינטימיות ובאינטנסיביות. היו אלו הרגעים הגדולים של האחווה הנשית במובן העמוק ביותר שלה. רגעים שבהם יוצאים כל השדים מהבקבוק - הפחדים, החרדות, הטראומות, היאוש וגם חוסר הרצון להפרד מההריון ולהתמודד עם המצב החדש וחוסר האיזון אשר הוא מביא עימו ( מעכב לידה מס. 1 אם תשאלו אותי !!) הוצאנו ושיחררנו אותם אחד אחד ואכן הסוף הטוב לא אחר לבא- לידה מהירה קלה ללא חתכים (עיסוי פירנאום- גם זה עובד !!! ) והכי הכי חשוב היא היתה כה מחוברת לגוף שלה - פשוט נתנה לו להוביל אותה ו"הלכה עם זה" וזה היה כל כך יעיל פשוט וטבעי- כאילו אין דרך אחרת. זהו, עכשיו אנחנו כבר יום אחרי וכולם מאושרים ושמחים ולי ולחברתי נשארה חוויה מדהימה ו"גדולה מהחיים" שלמרות שניסיתי לשתף אתכם בה המילים נראות חיוורות לעומת האינטימיות והאהבה שחווינו באותם רגעים מופלאים של קסם. אז זהו, בנות- אחיותי גיבורות התהילה - חברה/ אחות/ אמא/ דולה אוהבת ותומכת שיודעת את העבודה זוהי אופציה מעולה, ולא שאני קוראת חלילה לשוב ולנדות את הבעלים מחדרי הלידה, אבל תקשיבו לקול הפנימי שלכן וקחו איתכן את מי שבאמת אתן רוצות לידכן בשעות הקשות והמופלאות האלו. ובלי " לא נעים לי בבקשה." ואסיים בפינת ההמלצה החמה: א- קשה באימונים- קל בקרב !!! כמה שיותר ללמוד, לקרוא, להתעניין, לתרגל, להתכוננן - האתר הזה מספק פנינים ויהלומים חירשו אותו !!! ב- תוכנית לידה חובה! פשוט לא יאמן איך כל הצוות הרפואי קרא והתייחס ברצינות. ג- חשיבה חיובית, ובכמויות ! אז זהו- אומנות הלידה הלכה למעשה זה לא סתם חרטה זה אשכרה עובד ולא רק בשבילי וסליחה שיצא לי כל כך ארוך, לא התכוונתי בהצלחה לכולן
|
תוכן ההודעה:
|