פורום השבוע אינדקס אופנה יוגה גברים וצירים היום שאחרי הצילו צירים תזונה מאמרים חדשות ראשי

19/4/2005 13:13 פולינה מאת: סיפור הלידה של עילי (או "הסיפור של פיל נפיל") כותרת: פעם ראשונה שאני עושה את זה (סיפור לידה)... בלידה של יובל רותי דיווחה במקומי (http://www.leida.co.il/message.asp?qt=3168) אז אני בתולה בעניין. הריון שני, אתן יודעות. כזה שמתנהל מעצמו, ביי-דה-ויי, בצד, במקביל לחיים השועטים במסלול העבודה-אחה"צ עם יובל-מקלחת-השכבה-עוד עבודה בלילה מול המחשב וכל זה. אין את ההתרגשות של ההיריון הראשון ומבחינתי - בעיקר אין את החיפוש האובססיבי כמעט אחרי אינפורמציה אינסופית שבה טבעתי בהיריון של יובל. בקיצור - היריון בדרך אגב. ובגלל שהלידה של יובל היתה כזאת קצרה וקלה, אני בטוחה שגם הפעם זה יהיה ככה, ואין לי בכלל מה להתכונן לזה, ואולי בכלל בבית. והכל סבבה. עד שבוע 29. בום! http://www.leida.co.il/message.asp?qt=32092 אח"כ התחילו צירים מוקדמים והסתבר שיש גם מחיקה של 50% וריבוי מים ועובר קצת קטן מדיי. הרופאה שלי המליצה לשכב שבוע ולראות מה קורה. באמצע אותו שבוע היה גם ביקור מבוהל במיון יולדות בגלל צירים לגמריי ברורים, חזקים וסדירים כל 5 דקות (שהפסיקו בבת אחת בשנייה שהתחברתי למוניטור). אחרי שבוע של שמירה הצירים המשיכו, לא סדירים ולא חזקים, אבל גם לא עושים קולות של העלמות. מצב המחיקה השתפר וגם ריבוי המים. האדון עדיין היה קצת קטן מדי, אבל התהפך לעכוז ושוב לראש בשבוע אחד, במה שגילה הגדירה בזמנו "כנראה שנוח לו...". טוב שלמישהו היה נוח... ובכל זאת - ההמלצה הרשמית היתה להמשיך בשמירה עוד 3 שבועות עד שנעבור את שבוע 35 ואת ה-2.200 המיוחלים. כוחותינו נטו לאמץ את ההמלצה, מה שאומר שנכנסתי רשמית לשמירת היריון: אני אמורה רוב היום לשכב, אפשר קצת לשבת ועוד קצת להסתובב בבית. לא לצאת, לא לעשות מאמץ פיזי, לא להתעייף. (אני??? שמירת היריון??? אין פרדוקס אנרגטי גדול מזה, אבל כנראה שבאמת החיים זה מה שקורה לנו כשאנחנו עסוקים בלתכנן תכניות). פרקטית: המשכתי לעבוד מהמיטה עם הלפטופ המקרטע של דיאדה, פאלם בכוננות מתמדת (הצלחתי לשלוח מיילים דרך הפאלם! יחי הטכנולוגיה!), טלפון שלא הפסיק לצלצל, בקיצור – עשיתי כל מה שאפשר בשלט רחוק, תחת מגבלות ה(אי)תנועה. וכל הזמן החרדות האלה ופתאום ההכרח להתפקס במה שהיה כל כך ברקע, ולספור תנועות וצירים, ומוניטורים ואולטרה סאונדים והפחד ממה יהיה אם בכל זאת התאונה עשתה לו משו. והלידה עצמה - פתאום בכלל לא חשובה. מגלגלת בראש את המשפט "אמא בריאה, תינוק בריא" שכל כך עצבן אותי עד עכשיו. אבל מי יכול להסחף לתנוחות (לידה) בסיטואציה כזו...? (-: החודש הזה עבר איכשהו וברקע כולם אומרים לי: "בסוף עוד תמשכי עד 42..." ואני צוחקת. חזרתי לעבודה בפול גז, התחלתי חפיפה אינטנסיבית, הייתי בטוחה שבכל רגע אני יולדת. באיזה שהוא שלב חזרתי לחשוב קצת על הלידה, התחלתי לדבר על זה עם גילה, קצת אפי נו, קצת תה פטל, הכנתי תיק וכאלה. החלטתי ללדת באסף הרופא, למרות שהמחשבה על החדר הפונה לים במרכז הלידה החדש של לניאדו בהחלט מפתה - אני לא רוצה להיות כל כך רחוקה מיובל. בשבוע 37 נירית מחליטה להפיק לי מעגל לידה, תחת החשש הכבד שאני אלד לפני שזה יצא לפועל. היה מקסים ומעצים ומרגש אבל כנראה שלא השאיר שום רושם מיוחד על האדון שבפנים... בכל שבוע שעבר הצבתי לעצמי עוד נ.צ. שאני רק אעבור אותו ואח"כ בטוח אלד. לא לפני פורים, כדי לא לחרב ליובל את הסינדרלה, לא לפני שאני אקנה ויטמין K, לא לפני שאקבל את הטנס, לא לפני שאעבור בטויס-אר-אס לקנות ליובל מלא מתנות לאחרי הלידה... בסוף כל ה"לא לפניים" נגמרו. התל"מ היה יום שלישי 29 במרץ ואני החלטתי שביום ראשון, יומיים לפני כן, זה היום. ככה הודעתי לכולם והכרזתי בביטחון מלא שזהו זה. ביום חמישי סיימתי לעבוד, נפרדתי מכולם בדיאדה, סימנתי לעצמי סופשבוע אחרון בשלישיה ו... יום ראשון עבר בשקט מוחלט. ביום שני אחה"צ התחילו צירים די סדירים, אבל ממש לא מרשימים בעוצמתם. כבר הזעקתי את יורם מהעבודה שיקלח את יובל וישכיב אותה, אמא שלי הגיעה מירושלים, גילה בכוננות בתל-אביב, הצירים כל 3 דקות, אבל ממש לא מרשימים. גילה אומרת שאני לא נשמעת בלידה. אמא שלי מטריפה אותי. יורם נרדם. אני יוצאת לעוד טיול בחוץ, כועסת על כל העולם. חוזרת ממוטטת מעייפות, עם צירים כל שתי דקות (עדיין כואבים רק קצת) ונשכבת על מיטה לנוח. תוך שעתיים הצירים נעלמים לגמרי ובבוקר - כאילו כלום. ווויייי, כמה תסכול פרץ ממני באותו בוקר... נהרות של בכי. וכל השבוע שאח"כ אני עדיין אופטימית - פעם אחרונה מעקב היריון בקופ"ח, פעם אחרונה אצל הרופאה שלי (מדברת איתי על מעקב היריון עודף, ואני מחייכת, בטוחה שזה לא קשור אליי בכלל), בכל פעם שאני יוצאת מהבית (וכאן זה כמו קיבוץ) וכל הסתומות מתנפלות עליי עם ה: "מה, עוד לא ילדת???" (ברור שילדתי כבר, אני סתם שמנה) ו-"נו... את לא רוצה ללדת?" (לא, החלטתי להיות בהיריון לנצח. נורא נוח עם 20 ק"ג עודפים בשרב) ו-"אולי בסוף זה תאומים?..." (אהה O-:) ואני עדיין מצליחה לחייך. התאריך חלף עבר לו, מוניטור פעם ביומיים, צירים כל הזמן, אבל שומדבר רציני. שבוע 40, שבוע 41, כולם ובעיקר אני חסרי סבלנות. יובל, שיודעת שהתינוק "יבוא בפורים" כבר אומרת שהתינוק הזה "מבולבל לגמרי" והוא שכח מתי לצאת. היא אומרת לו "תראה, נעים בחוץ, כבר אביב, אם תצא לא תתקרר". שבוע 41 אני נשברת וקובעת עם גילה טיפול שיאצו לנסות להזיז משהו. אין לי כח יותר, אין לי סבלנות, החרדות אוכלות אותי, חם לי, כבד לי. אחרי הטיפול, בספונטניות לא אופיינית, אני עוברת בדיאדה ואוספת שתי חברות יקרות לארוחת צהריים. גלית אומרת - "את תראי שעכשיו את יולדת. היית צריכה לעשות את זה איתנו". אני כבר לא מאמינה לכלום. ב-3 בלילה אני מרגישה טפטוף של מים... בלידה של יובל המים ירדו בבת אחת, בשטף. כאן ממש לא הייתי בטוחה כי היתה רטיבות, מן "בלופ" כזה כל כמה שעות, אבל תחת ההרגשה העמוקה של "אני לא אלד בחיים", עדיין חשבתי שאולי זה פקק נוזלי במיוחד או משו... דיווח בוקר לגילה ואני נוסעת למוניטור במכבי שנקבע מראש. בדרך אנחנו מסכמות שאחרי זה אני אעבור בבית מרקחת הומיאופטי לקחת איזה טיפות שהיא תגיד להם להכין לי. במוניטור הכל בסדר. צירים לא סדירים. בהערכת המשקל פתאום יוצא 4 ק"ג. יומיים לפני זה, ההערכה היתה 3.400 אז משו פה לא מסתדר לי והטכנאית אומרת שזה כנראה בטווח 10% הטעות, כלומר משו כמו 3.600 ואז זה הגיוני. ביני לבין עצמי אני מסכמת על 3.5 ק"ג. בדרך לבית המרקחת יש צירים כל 5 דקות והם מתחילים להיות יותר מורגשים. אני אוספת את הטיפות ולוקחת אותן. נוסעת הביתה לנסות לישון צהריים, אבל מרגישה שהפעם זאת לא עוד חזרה גנרלית. בבית זה כבר די כואב. אני שוכבת ובצירים עולה לעמידת שש (בהשראת ליאתיתי...) ועושה קולות. ב-14:30 אני מזעיקה את יורם ומבקשת שידאג שמישהו יאסוף את יובל מהגן. הוא מגיע ב15:00, אני במקלחת כבר שעה, לא מסוגלת לצאת... בין הצירים אני זורקת לו הוראות: להתקשר לאמא שלי, לשים סוללות בטנס, למלא מים בבקבוק החם, תיקים, מצלמות... איכשהו אני מצליחה לצאת מהמקלחת ולהתלבש, יורם מחבר לי את הטנס אבל אני לא מצליחה לתפעל אותו. אחרי כמה ניסיונות זה מצליח. גילה מתקשרת להגיד שהיא כבר יצאה מתל אביב. 16:20 אנחנו יוצאים לדרך. בדיוק כמו בלידה של יובל: מגבות על הכסא, בקבוק חם על הבטן, טנס על הגב. יורם נוהג וסופר מרווחים בין הצירים, ואני בעיקר עושה קולות (גבוהים, נמוכים, אנא עראף, זה כואבבבבבבבבבבבבב). הנסיעה בלתי נסבלת. אני מנסה לחשב כמה צירים עוד יש לי לעבור בנסיעה של חצי שעה, אם הם במרווחים של 3 דקות ונמשכים דקה (2 רכבות יוצאות...). מסובך מדיי, עדיף לחזור לקולות... 17:00 בדיוק אנחנו באסף-הרופא. גילה פוגשת אותנו כולה חיוכים ורגיעה: "פוליצ'קה... עכשיו את נראית בלידה!"... בתגובה אני ישר מתמוטטת עליה לעוד ציר מול המעליות. במיון יולדות אני מתבשרת על פתיחה של 5 ומשום מה מאוכזבת (בלידה של יובל הגעתי עם פתיחה של 7-8...). עוברים לחדר הלידה. מקבלת אותנו יהודית (ונטורה - תזכרו את השם!). לא ברור לי איך אני רוצה לעבור את הצירים, אבל כל דבר חוץ מעמידה מרגיש בלתי נסבל. אני נשענת קדימה על יורם בכל ציר, וגילה מניחה לי כל מני צעיפים חמימים על הגב, עם שמנים או אני לא יודעת מה - אבל זה עוזר. הפתיחה 7. הרגליים כואבות לי נורא מהעמידה, אבל אני לא מסוגלת לשנות תנוחה. מנסה כל מני תמרונים - להשען על המיטה, לעמוד על שש. הפתיחה עדיין 7 (אופפפ, נראה לי שזה לא זז! בדיעבד עברו רק כמה דקות) ואני מרגישה שעוד שנייה השרירים שלי בירכיים נקרעים. אני אומרת שאני רוצה ללדת בכריעה ומישהי הולכת לחפש את השרפרף. בינתיים מנסים איזו תנוחה ביניים של השענות על המיטה החצי זקופה, כדי לשחרר קצת את הרגליים. לא נוח. בצירים אני כבר ממש צועקת ובעיקר מרגישה שממש לא נוח לי. פתיחה מלאה. מצאו את השרפרף. יורם יושב על כסא מאחורי, אני על השרפרף, גילה מולי ויהודית אי שם באיזור הרצפה. בצירים אני נשענת על גילה קדימה (וצורחת!) ובהפוגות מתמוטטת על יורם מאחוריי. שיתוף הפעולה בינהם מדהים אבל אני לא יכולה להתפעל ממנו כי רבאק זה כואבבב. צירי הלחץ ממש לא כמו שזה זכור לי מיובל, ואני מרגישה שזה בחיים לא יגמר. "הנה הראש! רוצה להרגיש?" לא!!!! רוצה להעיף את האבטיח הזה כבר מתוכי!!! "יואו יש לו מלא שערות! עוד קצת עוד קצת" שערות??? כל השערות שלי עומדות כבר, "ת-ו-צ-י-א-ו א-ו-ת-ו!!!" נראה לי שזה נמשך ונמשך ואני לא מצליחה ללחוץ אותו החוצה. ואז השלב של "תחשבי שאת מכבה נרות על התקרה" ועדיין לא עדיין לא עדיין לא. לא ראיתי, אבל אח"כ גילה סיפרה שיהודית לא נגעה בו בכלל, הוא יצא לגמרי לבד. 18:25 איזו הקלה! מניחים אותו עליי אבל אז יש איזו דרמה קטנה, נראה כאילו הוא לא נושם. יהודית מבקשת לחתוך את חבל הטבור כבר עכשיו כדי לשאוב נוזלים. ברקע אני שומעת שמזעיקים מישהו, אבל לא - הכל בסדר הוא נושם ובוכה ואני במיטה והוא עליי וש-ק-ט. יהודית שוקלת אותו ואני לא מאמינה - 4.200!!! ילדתי פיל נפיל! היא בודקת אותי ומוצאת פירנאום שלם לגמרי. כל הסיפור כולו נמשך שעה וחצי, אבל נדמה לי כמו נצח. 20 דקות אח"כ אני יולדת את השילייה ויורם מתקשר לספר ליובל שיש לה אח. אני גמורה מעייפות, כל הגוף כואב לי, לא מרגישה את הרגליים - אבל מה זה חשוב... גילה המדהימה עושה לי כל מיני עיסויים ולחיצות ושתינו לא מאמינות שזה כבר נגמר. יהודית אומרת שכשהיא ראתה את הראש היא היתה בטוחה שהוא שוקל 4.5 ופחדה מאוד שתתקע לו הכתף (בעיקר בגלל שאז היא תצטרך לקרוא לאחד הסטאז'רים לחלץ כתף תקועה 10 ס"מ מהרצפה...) אנחנו רוצים להשתחרר מיד, ויורם לוקח אותו לתינוקיה לעשות את כל הבדיקות. אבל אז מסתבר שתינוקות מעל 4 ק"ג צריכים לעבור בדיקות סוכר, שהאחרונה בהן אחרי 6 שעות (כדי לוודא שהוא לא מפתח היפוגליקמיה). לא התכוננתי בכלל לנושא ולא היה לי מושג. יורם קצת בלחץ, אז מחליטים להשאר ללילה ולהשתחרר בבוקר. וזהו. למחרת היינו בבית. ביום חמישי עברנו את הטראומה הקשה באמת (הברית) - אבל זה כבר לסיפור אחר. ומאז - אני בעיקר מתמרנת, שזה כנראה עיקר העיסוק של אמאלשניים. יובל מאושרת מעילי ומתרגשת ונורא רוצה לעזור ולעשות ולטפל בו כל הזמן והיא מאוד גאה בזה שיש לה אח ומראה אותו לכל מי שזז. ומצד שני - היא עצובה וכועסת וקשה לה קשה לה קשה לה. כל הזמן כאילו על סף בכי, לא רוצה ללכת לגן, לא רוצה אף אחד חוץ מאמא, יום אחרי הברית - שפעת של 4 ימים (הכנה לחופש של שבוע הבא) וכל הזמן "אוף" "אוף" "אוף" בקול שבור ועצוב שקורע אותי. מה שבטוח - זה יהיה פוסט שונה לגמרי. לטפל בתינוק בן שבועיים זה כבר ממש לא אישיו. ההנקה על טייס אוטומטי, כל שאר הטכניקות כבר זורמות לבד, אבל התמרונים, התמרונים... תודה ענקית לגילה (רונאל) המופלאה - חברה יקרה ודולה מדהימה, שבלעדיה לא הייתי עוברת את ההיריון והלידה האלה. תודה גדולה ליהודית ונטורה שנתנה לעילי לבוא לעולם בדרך שלו, ולמרות פריצת דיסק וכאבי גב איומים, קיבלה לידה על הרצפה. תודה חשובה נוספת לענת קאן - מפקחת אמהות וילדים באסף הרופא ולמיכל - מנהלת מועדון יולדות וחברה יקרה שלי. תודה אחרונה ואינסופית ליורם, ששמר על השפיות שלי בכל התקופה שאחרי התאונה והיה אי של יציבות והיגיון ובטחון בתוך ים החרדות, ושילד לגמרי ביחד איתי את עילי והצליח להפתיע אפילו את עצמו... תודה לכל מי שהגיעה עד הלום. לא חשבתי שיצא לי כל כך ארוך. מצד שני גם לא חשבתי שיצא לי כל כך גדול... פולינה תוכן ההודעה: תגובות נוספות 19/4/2005  13:23 הרבה הרבה מזל טוב... - POOH 19/4/2005  13:29 פולינה, - ריש 19/4/2005  13:29 מזל טוב גדול!! :) - אמא ל 2 19/4/2005  13:36 פפפפ.... - ורד 19/4/2005  13:36 פולינה, המון המון מזל טוב!!! - ליאתה 19/4/2005  13:36 פולינה, הייתי מוכרחה להגיב כאן... - הוטיקה 19/4/2005  13:37 פולינה יקרה - המון מזל טוב. הרבה חלב, הרבה אושר, הרבה חוזק. (ל"ת) - מאיה של אופק ומעוף 19/4/2005  13:37 פולינה יקירה, - שרון-ש 19/4/2005  13:37 פולינה יקרה - המון מזל טוב. הרבה חלב, הרבה אושר, הרבה חוזק. (ל"ת) - מאיה של אופק ומעוף 19/4/2005  13:44 וואוו פולינה יקרה.... מזל טוב.... - ורד שלשחר 19/4/2005  13:46 פולינקה (וורד) - לירון 19/4/2005  13:51 פולינה, איזה סיפור מרתק! מזל טוב! (ל"ת) - דבי 19/4/2005  13:51 פולינה יקרה, המון מזלטובים! - קרן (אחרת) 19/4/2005  13:53 איזה יופי, צחקתי-בכיתי... מזל טוב, אושר בריאות ופוסט רך ונעים. ושאלה - - מיכל של איל 19/4/2005  13:54 איזה מרגש.. - מור 19/4/2005  13:55 פולינה, מזל טוב! - איימי 19/4/2005  14:8 אח איזה סיפור! ברוכה הבאה לפיל נפיל לעולמנו הקט. (ל"ת) - גימלית 19/4/2005  14:17 פולינה, מזל טוב!!! מקסים ומרגש. שפע ברכות ובהצלחה בתמרונים... (ל"ת) - מירבת 19/4/2005  14:23 ובכן לירון - ורד 19/4/2005  14:32 פולינה, מזל טוב! - שירלי2 19/4/2005  14:33 מזל טוב- סיפור מצחיק ומרגש (ל"ת) - לי 19/4/2005  14:36 פולינה - מזל טוב לכולכם! (ל"ת) - שירין 19/4/2005  14:40 איזה יופי, התרגשתי כל כך איתך, מזל טוב לכולכם.... (ל"ת) - טין טין 19/4/2005  14:42 פולינה ומומחיות - שאלה - איך ידעת שה"בלופ" זה ירידת מים ולא איזו נזילה אחרת? (ל"ת) - ורד 19/4/2005  14:48 פולינה איזה סיפור גדול :-) המון מזל טוב ואושר לכולכם. (ל"ת) - מירי2 19/4/2005  14:57 ורד, - ריש 19/4/2005  15:6 מזל טוב, כ"כ מרגש, המון אושר לכולכם. (ל"ת) - ורד ג. 19/4/2005  15:45 מדהימה! - ליאתיתי 19/4/2005  15:47 ואוו, מזל טוב ופוסט קל לכולכם. (ל"ת) - אורנה* 19/4/2005  16:8 איזה יופי! המשך אושר ונחת. בהצלחה! (ל"ת) - HILLA 19/4/2005  16:8 פולינה, מקסימה, המון מזל טוב! (ל"ת) - סאלוש 19/4/2005  16:9 פולינה, מקסימה, המון מזל טוב! (ברח לי) - סאלוש 19/4/2005  16:43 מזל טוב! סיפור מקסים. (ל"ת) - סנפיר 19/4/2005  19:9 paulina, what a wonderful story - noah 19/4/2005  19:26 לפולינה ! המון המון מזל טוב וחג שמח (ל"ת) - אהובה חן 19/4/2005  20:5 איזה יופי שיהי'ה בכיף (ל"ת) - דנה ב"ש 19/4/2005  20:6 Congratulations!!!! x (ל"ת) - Um_Netah 19/4/2005  20:53 פולינה יקרה, סיפור מדהים של יולדת שיודעת לא רק - הללי 19/4/2005  21:5 מזל טוב פולינה וכל המשפחה - שחר ב 19/4/2005  21:9 ממש נהניתי לקרוא פיל נפיל חחח - שרונה 19/4/2005  21:28 פולינה מותק, מזל טוב!!!! - annat 19/4/2005  21:43 פולינה - זה מקסים מקסים מקסים!! מזל טוב!! - לימון 19/4/2005  22:3 מזל טוב פולינה! (ל"ת) - ענבר 19/4/2005  22:35 פולינה וכל המשפחה - מזל טוב! - רותמית 19/4/2005  22:41 וואאאאאאאאאאאאאאוווו !!!!!!!! מזל טוב פולינה מקסימה !!!! (ל"ת) - זהר 19/4/2005  22:58 איזה נפלא, המון מזל טוב ובהצלחה בפוסט!!! (ל"ת) - הדר 19/4/2005  22:58 פולינה נפלאה, סיפור מדהים כזה! - רינתני 19/4/2005  23:24 נפלא! מזל טוב והרבה בריאות ואושר... (ל"ת) - סיס 20/4/2005  0:53 מזדנבת עם ברכות - גילי אבישי 20/4/2005  8:31 מקסים! שיהיה לכולכם רק אושר ואושר ואושר (ל"ת) - ליאורקה 20/4/2005  12:15 תודה ענקית לכולן ותשובות - פולינה 20/4/2005  12:42 מדהימה שלי - תמי 20/4/2005  13:2 הרבה מזל טוב גם ממני!! (ל"ת) - כלבובה 20/4/2005  19:29 פולינה , התרגשתי לקרוא - ענת סימון 20/4/2005  19:43 פולינה יקרה, מזל טוב טוב!!!! מרגש !!!!! (ל"ת) - נני 20/4/2005  22:2 פולינה מזל טוב! כל הכבוד! מאוד מרגש! המשך קל וטוב! (ל"ת) - אריאלה 20/4/2005  23:41 פולינה. כתבת מקסים. המון מזל טוב! (ל"ת) - מאמו 21/4/2005  1:9 פולינה תודה. (ל"ת) - מור 21/4/2005  13:57 פולינה - רותי קרני הורוביץ 21/4/2005  21:21 כמה מרגש!!! המון המון מזל טוב. (ל"ת) - רויטל 21/4/2005  22:40 מזל טוב!!! איזה יופי! איזה אושר! הרבה בריאות ושמחה! (ל"ת) - טובה קראוזה 24/4/2005  17:19 וכמובן הכותרת צכה להיות (טייק על הדיסני שלך) פילינה! - רותי קרני הורוביץ

כל הזכויות שמורות לאמנות הלידה © יצירת קשר     תקנון ותנאי שימוש