פורום השבוע אינדקס אופנה יוגה גברים וצירים היום שאחרי הצילו צירים תזונה מאמרים חדשות ראשי
 
21/12/2001 11:5 אסנת מאת:
הסיפור שלי
כותרת:
שלום לכן,
אחרי שקראתי את מכתבה של יעל ש. ואת התגובות החמות והתומכות להן היא זכתה
מכן, אני מרגישה שיש בי עכשיו את הכוח לשתף אותכן בסיפור שלי. עדיין מאוד קשה לי ואפילו עכשיו בשעת כתיבת שורות אלו, עולות לי דמעות, אבל אני חושבת שאין סיבה שאשאר את הסיוט הזה לבדי.
המכתב שלי לבית החולים מאוד מתומצת ועל פי בקשתה של רותי השמטתי את שמו
של בית החולים.
תודה לכן על זמנכן.
הבהרה קטנה נוספת: לידת Footling היא לידה שהילד שוכב ברחם עם הרגלים
לכיוון היציאה...
אסנת



שמי אסנת בת 33. ברצוני לשתף אותך בהשתלשלות האירועים, שהביאה ללידתה של בתי, אעשה זאת בתמצות ובקצרה.
בתאריך 18 במאי 2001 בשעה 13:00 הגעתי עם צירים לקבלת יולדות בבית החולים. נבדקתי ע"י מילדת משתלמת, שקבעה שהראש למטה אבל אין עדיין פתיחה מספקת. נשלחתי להסתובב ולאכול, חזרתי וחוברתי שוב למוניטור. בחלוף כשעה וחצי נבדקתי שוב והפעם ע"י ד"ר (-), שקבעה שהראש למטה ויש פתיחה מספקת ללידה. עפ"י בקשתי ולאחר זמן קצר ביותר, נבדקתי שוב ע"י מילדת מדהימה בשם בת-שבע (נקודת האור היחידה בכל האירוע) ואז התחוור להפתעת כולם שהילדה נמצאת במצג Footling, וכאן מתחילה השתלשלות אירועים קשה וכואבת מבחינתי. הועברתי לחדר לידה ושם התחיל דין ודברים בין ד"ר (-) לבין בעלי ואני. לצערי, במקום להקשיב לנו בחרה ד"ר (-) לבהות במסך האולטרסאונד במשך זמן רב. יתכן שבזמן זה ניתן היה לעזור לי במתן משככי כאבים, אך נדמה היה שד"ר (-) נצמדה לספר בהתעקשה על המתנה של לפחות 6 שעות לניתוח קיסרי (משום שנשלחתי לאכול). למרות שהסברתי חזור והסבר שאני כבר בצירי לחץ ואין זמן, המשיכה ד"ר (-) לצפות בתנוחה הנדירה בה נמצאה בתי ולחזור שוב ושוב על כך שיש להמתין.
לא כל כך זכור לי איך או למה הפכה פתאום האפתיה להיסטריה מוחלטת, אך אם אינני טועה הייתה זאת שוב המיילדת בת-שבע שהאזינה, הבינה ושכנעה את הנוכחות, שאם רוצים להספיק לעשות ניתוח כדאי להזדרז. הובהלתי לחדר הניתוח (נוכחים בחדר הניתוח: ד"ר (-), רופאה נוספת שאינני יודעת את שמה והיא זו שתפרה אותי בסיום הלידה ועוד מספר אנשים שאינני זוכרת מי הם היו ומה היה תפקידם) ושם קשרו אותי למיטת הניתוחים בידי וברגלי, שמו לי מסכת חמצן והלידה התחילה.
את חתך החיץ (אפיזיוטומיה) עשו לי בלי לחכות לציר, פשוט חתכו בבשר החי, בלי שום משככי כאבים ומבלי בכלל ליידע אותי שזה עומד לקרות. ילדתי את בתי כשאני קשורה בידי וברגלי! אין לי בכלל מילים לתאר את גודל הכאב ותחושת חוסר האונים. זוהי לידתי השלישית ושום דבר בעולם לא הכין אותי לחוויה כל כך קשה וטראומטית.

אין בכוונתי להיכנס לשקולים הרפואיים, שקדמו ללידה ושנלקחו במהלכה, אין בידי הכלים להתמודד עם שיקולים אלו. מה שברצוני להדגיש הוא היחס אותו קיבלתי; בחדר הניתוח בשום שלב לא הוסבר לי מה עומד לקרות, אף אחד מהנוכחים בחדר לא ניסה להרגיע ולהפיג מעט מהחששות ומתחושת המצוקה הקשה בה נמצאתי, במקום זה זכיתי ליחס משפיל ולצעקות, שתמיד התחילו במילה גברת… ועל כך אני מוחה וכואבת.
גם כאשר הכל כבר הסתיים אף אחד לא ניגש והסביר לי מה התרחש. בנוסף על כך השאירו אותי קשורה בידי וברגלי גם במהלך התפירה של חתך החיץ ושוב הרופאה שתפרה אותי הייתה חסרת סבלנות ורגישות. שוחררתי מכבלי רק כאשר העבירו אותי חזרה לחדר הלידה.
איך יתכן, שבתחילתה של המאה ה-21, אישה תלד לידה "רגילה" (ולא ניתוח קיסרי) כאשר ידיה ורגליה קשורות, מבלי שום יכולת להיות שותפה בתהליך הלידה.
רופאים יכולים לטעות בשיקולים מקצועיים ועל כך אני מוכנה לסלוח, אבל לרופאים שלא מקשיבים ולא מסבירים ליולדת במצוקה מה מתרחש – אי אפשר לסלוח. אני אכן לא סולחת ולא שוכחת. לא תחושת נקם מקננת בי אלא כאב נפשי עמוק בעקבות אטימות הלב, חוסר ההקשבה והיחס הלא אנושי להם זכיתי בבית היולדות שלכם.
בחרתי ללדת בבית החולים (-) משום שבית החולים חרט על דגלו את זכויותיה ורווחתה של היולדת ויצאתי פגועה, עצובה ומתוסכלת.

מצפה לתגובה.

בכבוד רב,

אסנת





תוכן ההודעה:


תגובות נוספות
21/12/2001  12:2 מזעזע מחריד ומקומם בכל מובן ודרך - ענבל ל
21/12/2001  12:11 אוסנת, - אורית
21/12/2001  12:37 אסנת יקרה, - טובה קראוזה - דיאטנית קלינית
21/12/2001  13:7 אין לי מלים להביע את גודל הזעזוע - דיאנה
21/12/2001  13:41 ומה עם תביעה משפתית, לפחות יש סיכוי שזה ימנע עוול כזה מנשים אחרות ואת תקבלי הסבר כלשהו למעשה התמוה. לת - תיתי
21/12/2001  14:40 אוסנת יקירה, - ריש
21/12/2001  15:3 אסנת יקרה, סיפורך המזעזע מדגים לעניות דעתי מה יודעים בני אדם לעשות כשאינם יודעים מה לעשות - רותי קרני הורוביץ
21/12/2001  15:38 אוסנת יקרההאצבעות רועדות לי כאשר אני כותבת לך.. - ענת סימון
21/12/2001  15:41 הנה הנתיב להודעה של דבי גדל בר - ענת סימון
21/12/2001  16:3 אני לא יודעת אפילו איך להתחיל לכתוב ולהביע את הזעזוע העמוק שאני שרויה בו בעקבות סיפורך - דנה
21/12/2001  16:9 כמה דברים מצד החלוקים הלבנים - תותשדה
21/12/2001  17:5 אסנת יקרה, - Efrat_L
21/12/2001  18:37 נורא. - תמי
21/12/2001  19:19 אסנת יקרה, - יעל.ש.
21/12/2001  19:58 שולחת חיבוקי תנחומים - מירי
21/12/2001  20:25 תודה לכן - אסנת
22/12/2001  8:40 אסנת, הזדעזעתי לקרוא - ענת ב
22/12/2001  17:29 נירית, אני מעבירה לכאן את הודעתך שכותרתה 'קצת תמוה', ומנסה להשיב על שאלתך מדוע לא מופיע שם ביה"ח - רותי קרני הורוביץ
22/12/2001  17:53 אוי אבנת, בכיתי כשקראתי את סיפורך :-( - שירלי
22/12/2001  17:55 מבצע עדות - נועה
22/12/2001  17:55 מבצע עדות - נועה
22/12/2001  18:19 אין מילים - גילה
22/12/2001  19:17 פחד אלוהים - רותמית
22/12/2001  20:47 אוסנת, מה אומר... - אוריתי
22/12/2001  22:44 מזעזע - אמא של איה
23/12/2001  10:45 אני חולפת שוב ושוב על פני הודעתך, וצמרמורת אוחזת בי - הדס
23/12/2001  11:9 כתובת האימיל של אסנת - מירב
23/12/2001  16:58 למירב האי מייל של אוסנת - לא
23/12/2001  23:4 גם אני מתקשה למצוא את המלים - אילנה
24/12/2001  1:51 דוברת ביה"ח הבטיחה תגובה בתוך מספר ימים - רותי קרני הורוביץ
29/12/2001  1:45 ועדיין אנחנו מחכים (ל"ת) - רותי קרני הורוביץ
20/8/2002  0:36 אסנת לבי לבי לך, פעמיים לחוות יחס כל כך מזעזע בלידות, ממש מוגזם. מי ייתן והנחת מן הילדים ישכיח מעט את החוויות הקשות והלא צודקות ל"ת - דובת גריזלי
20/8/2002  0:41 אסנת לבי לבי לך, פעמיים לחוות יחס כל כך מזעזע בלידות, ממש מוגזם. מי ייתן והנחת מן הילדים ישכיח מעט את החוויות הקשות והלא צודקות ל"ת - דובת גריזלי


   
 

כל הזכויות שמורות לאמנות הלידה © יצירת קשר     תקנון ותנאי שימוש