|
6/2/2005 00:53
|
דרורית אמיתי-דרור
|
מאת:
|
|
ל"חסרת אונים"
|
כותרת:
|
אינני יודעת בת כמה הילדה, וזו אינפורמציה חשובה מאד להבנת התמונה.
לכן אענה לך רק באופן כללי וברמה העקרונית הכללית:
אם החיים של שניכם ביחד תחת תחושה של כורח איננה שדר מרגיע ומצמיח לילדה, אם התחושה שלך היא של חנק ואת מרגישה שלא תוכלי להתמודד עם המצב - אינני חושבת שטובת הילדה היא שתכריחי את עצמך (ואת בן זוגך) להעמיד פנים ולהשאר ביחד עד ל... (עד מה? מתי מסתיימת תקופת המעבר? מעבר ממה למה? למה התכוון הפסיכולוג? לא כל כך ברור לי).
כלומר: אינני חושבת שזו בהכרח טובת הילדה.
"אבא נוכח" איננו דווקא "נוכח" פיזית בכל רגע ורגע וישן בחדר אחד עם אמא - למרות שהוא איננו רוצה להיות איתה והיא איננה רוצה להיות איתו. אב יכול להיות נוכח ריגשית גם כשהוא בא בכל יום לשעה עם הילדה והולך למקום אחר (לבית אחר שהוא בונה לו).
לשיגרה יש תפקיד ענק וחשוב והיא ספק רציני של ביטחון- אבל השאלה היא גם איזה שיגרה ואיזה תוכן ריגשי יש לה.
אין כאן מצב אידיאלי (יש משבר, יש פרידה. זה המצב!)- ולא נכון יהיה לנסות להעמיד פנים, להסתיר את המשבר, להחביא אותו, לשקר לילדה, להכניס סוד כבד הביתה.
החסרונות של מצב כזה- עולים על היתרונות של שמירה לכאורה (מאד "לכאורה") על המסגרת ועל השיגרה. "שיגרה" מזוייפת וטעונה כל כך איננה שיגרה שממלאת את הילדה בכוחות ובביטחון.
ומעבר לכך: אני חוזרת על אמירות שלי (גם כאן - בפורום שלכן) על הצורך הלא נכון והלא אפשרי להיות הורים מושלמים- ובהקבלה ניתן אולי לומר: ליצור עולם מושלם עבור הילדים- למרות שהעולם איננו מושלם (תמיד!).
הצרכים שלך כאישה וכאם חשובים וחשוב לתת להם מקום. נכון, חשוב לקחת בחשבון את צרכי הילדה שלך- אבל אי אפשר להתעלם (ואסור להתעלם- עבור הילדה ועבורך) מהצרכים שלך.
ובכל זאת -הסתייגות גדולה:
מה שאני כותבת לך נכתב על בסיס מידע מינימלי ובאמת חלקי מאד ולא מספיק.
הפסיכולוג בוודאי רואה את התמונה המלאה יותר- ואני מניחה שנימוקיו עמו. מה שאני מציעה הוא שתביאי בפניו גם את שני הנימוקים שהעליתי - ותשמעי מה דעתו על הדברים הללו לאור היכרותו עם המשפחה שלך, איתכם כזוג ועם הילדה שלכם.
אני מניחה שהוא ראה את הילדה והעריך את כוחותיה להתמודד - ועל סמך מה שהוא מעריך הוא נותן חוות דעת.
חשוב לקחת בחשבון שאני "רק" מעלה עקרונות והפסיכולוג, שמכיר את המשפחה, נותן הערכה שמתייחסת ספציפית למשפחה שלך- כך שיש לדבריו ערך מקצועי מוסף וגדול הרבה יותר ממה שאני יכולה לתת לך- ועל רקע זה חשוב מאד להקשיב לייעוצו.
וכמובן: כל איש משקצוע (אני וגם הוא) עלולים לטעות. אל תשימי בצד את השיפוט שלך. הפעילי שכל ישר ופעלי על פיו, הפעילי חשיבה ביקורתית, הקשיבי לכל מה שנאמר לך על ידי אנשי מקצוע ואחרים, התייעצי, היעזרי - אבל ההחלטה צריכה להתאים לך ולמשפחה שלך ואת ההחלטה עצמה את (את!!!) צריכה לקבל בכוחות עצמך!
מאחלת לך הרבה כוחות ושתעברו כולכם את התקופה הזו בצורה הטובה ביותר האפשרית.
דרורית אמיתי-דרור
מומחית לגיל הרך
יועצת להורים ולאנשי חינוך
http://www.ganyeladim.co.il/drorit.asp
|
תוכן התגובה:
|
תגובות נוספות
|
