|
19/6/2005 05:30
|
סאלוש
|
מאת:
|
|
ענת, הילד שלך לא מפגר :) ולגבי הבכי (משהו חדש...)
|
כותרת:
|
כל ילד יודע משהו אחר. סתיו יודעת טוב מאוד מה זו מתנה אבל דברים אחרים היא פחות מבינה (זמנים, אני יודעת... הרבה דברים).
יש לדעתי אי הבנה די גדולה לדעתי בענייני הבכי של ילדים, ולא, אני לא חוזרת על הנאום שלי. טוב, יש שתי אי הבנות ועל אחת כתבתי ים מילים. אבל יש עוד אחת. לדעתי אנחנו גם מגזימים בעד כמה הילד סובל כשהוא בוכה. אוקיי, הוא סובל. הוא לא בוכה משמחה. וכידוע אני מתיחסת מאוד ברצינות לבכי של ילד, וחושבת שאם יש סיבה שאפשר לבטלה (כדי שלא יהיה עצוב ויבכה), מה טוב (ואני כידוע מוכנה לעשות מאמץ גדול בעניין). אבל לפעמים אי אפשר לבטל את הסיבה. ואני חושבת שבהרבה מקרים הילד לא עצוב באותה מידה שאת היית עצובה אם היית בוכה ככה. או, בעצם אם לדייק, יתכן שהוא כן עצוב באותה מידה, או יותר, אבל זה לא כל כך נורא. כלומר לא בהכרח יש לזה השלכות כל כך חמורות. יש גברים למשל שאומרים "אני בוכה רק אם מישהו מת". ילד לא בוכה רק אם קורה משהו נורא (חלילה) אלא בכל צער שיש לו. וזה לא כל כך נורא שיש צערים בחיים. במיוחד עם עוברים אותם יחד עם דמות בטוחה ואוהבת כמו אמא. זה אולי אפילו חויה מחזקת (אולי...), להיות מאוד עצוב כשאבא לא שם, ומהר מאוד הוא חוזר (יומיים זה די מהר) ומגלים ששוב אבא חזר.
ושוב לא יכולה להתאפק עם הנאום הקבוע... אני לא מתפעלת בכלל כשאומרים לי שילד לא בכה. להיפך לפעמים. אז מה אם הוא לא בכה? הוא היה עצוב ולא בכה - גרוע יותר. היה עצוב אבל עסוק מדי בפעילויות מהנות מכדי להרגיש - לא אוהבת את זה. למה? כי הבכי עצמו לא פוגע (גם אם שוקעים בו קצת). ומה שפוגע זה ההדחקה. להיות עצוב אבל בלונה פארק, אני מדמיינת את עצמי במצב כזה וזה לא עושה לי טוב. אני מדמיינת את עצמי מספרת בעצב לחברה שלי על איזה ריב, והיא מציעה לי אוכל, לא אטרקטיבי (גם אם אתפתה באותו רגע, לא ארגיש טוב אח"כ). אני רוצה לספר לה, לשקוע קצת ואז לצאת מזה עם תובנות חדשות (כן, אני מאמינה וגם רואה על סתיו שאחרי בכי יש תובנות חדשות, תחושות חדשות). כל זה לא בא להטיף מוסר על העוגיה. נתת לו לבכות קצת, זה כבר מצוין. אבל אני לא ממליצה על כל הטקטיקות להמנע מראש מהבכי (מראש לצאת מהמיטה מהר, מתנות). בוכה בבוקר במיטה? יופי. תשארו במיטה ותבכו קצת. תוציאו את זה וכשזה יעבור לבד לבד (וזה יקרה) הוא יהיה שמח שאת איתו ותהנו בשאר היום. זו ההמלצה שלי ואני מיישמת אותה לצערי בהזדמנויות שיש גם לי (מילואים, חו"ל שבוע עכשיו...). ואם הילד שלך לא יהיה שמח בשאר היום, גם בסדר. אבא בחו"ל ואני לא חושבת שהוא חייב להיות שמח. זה משהו שקשה לנו להשלים איתו, שלא תמיד אפשר לשמח את הילד, אבל זה נכון, ושוב, זה לא כזה נורא בעיני.
|
תוכן התגובה:
|
תגובות נוספות
|
