כמו שאמרת, את יולדת כמו שאת חיה, והם הצליחו (הצוות), למרות אסרטיביות בסיסית של שני בני הזוג, בתוספת החיזוק המאד-חזק שלך, לעקוף את כל מנגנוני ההגנה והבקשות של הזוג, לא יִידעו, לא היו תמיד סבלניים, לא תמיד תומכים. אני מאד שמחה בשביל הזוג שהלידה עברה כך, למרות הסביבה ולא כל כך בזכותה (סביבת בית-החולים). תראי כמה התרגשות, פחדים, מאמץ היו מעורבים בתהליך, ובמה הם היו צריכים להתרכז במקום בנשימות ובהרגעה: סטריפינג ללא הכנה ורשות, מרדים אגרסיבי, רופא חסר-סבלנות, מיילדת רס"רית. חבל. ובלי שום קשר לסוג הלידה (ואכן איזה מזל שלא הפכו בכוח), מזל שהיו בבית-החולים על-מנת לטפל ביציאת השיליה ובכיווץ הרחם. יחד עם זאת, אני בטוחה שלו היו מסבירים להם שחייבים לעזור לרחם להתכווץ באמצעות תרופות, היו מסכימים, וכל הצדדים היו מרגישים טוב עם האמון שנוצר.
אין לצוות הרפואי סיבה לחשוש מאמון הדדי. איש לא מנסה לקחת את מקומם ותהילתם. רק שיתוף פעולה, במקומות שזה אפשרי, יגרום לנו להלל ולשבח אותם. שום התערבות אגרסיבית ובלי לבקש רשות לא תוציא מאיתנו קריאות התפעלות, ולא תגרום לנו לרצות להגיע לבתי-החולים הללו.
זו דעתי הפרטית-האישית, שלי בלבד.
ענבל
נ.ב. יש חדש בעניין הזוג הרומני?
|
תוכן התגובה:
|