כי המצב הוא באמת שילוב של שתי הגישות... מצד אחד הכמיהה להניח את הראש על הכר ברשות, ומאידך השריפה הזאת בלב להיניק, לשאוב, להיניק, לשאוב... בהחלט אמרתי ללירון שתניח למשאבה, שלא יקרה כלום אם טליה תאכל תמ"ל, ושתזכור ששתינו די פנאטיות... כי יש כאן דמות מאד חשובה נוספת - אבא של טליה ! שדואג לאשה מאושפזת, תוך כדי להסתובב לילות עם ילדה בוכיה על הידיים, ובדיוק מה שחסר לו עכשיו זה לנסוע לר"ג לפריזר שלי לקחת כמה שקיות של הקפוא הקפוא הזה... תודה גדולה בשם לירון לכל הדואגות, וכמובן המציעות חלב. אינשאללה היום בצהריים לירון אהובתי הגיבורה תהיה כבר בבית, ומקסימום תידרש פה קפיצת גדילה יזומה - ממילא היא אמורה להיות במיטה ולנוח, אז היא תהיה עם טלילה ותיניק... וטובה - אני אדאג שלירון תקרא את הדברים החשובים שכתבת לגבי הטיפול, כי לדעתי צום וכו' זה בדיוק מה שעשו איתה בהדסה... שיהיה לכולנו חג שמח !!!
|
תוכן התגובה:
|